ה יחס אוורור-זלוף מתאר את הכמות של אוורור ריאות וזילוף ריאתי. הערכים הנורמליים של הפרמטר הם בין 0.8 לאחד לאדם בריא. סטיות מבוססות על העיקרון של שאנט ימני-שמאל מולקולרי או אוורור חלל מתים מוגבר.
מה יחס האוורור לזלוף?
אוורור ריאות ידוע גם בשם אוורור. הרפואה כוללת אוורור של כל דרכי הנשימה בזמן הנשימה. חילופי הגזים מתרחשים באמצעות האוורור האלוואלי. המבנים פחות מעורבים בחילופי גז מאווררים גם הם. הרופא מדבר גם על אוורור חלל מת.
כמות זלוף האוורור מתייחסת ליחס שבין האוורור הכולל של הריאות לזילוף שלהם. זרימת הדם נקראת זלוף. בעזרת כמות הזלוף לאוורור, הזלוף תואם את תפוקת הלב, המחושבת מכמות נפח השביתה פי קצב הלב. הנורמה לתפוקת הלב היא סביב חמישה ליטרים. זלוף הריאות הוא בין חמישה לשמונה ליטר. האוורור אצל מבוגר בריא הוא בסביבות חמישה עד שבעה ליטרים. במנוחה, יחס האוורור-זלוף ממוצע בין 0.8 לאחד.
הכמות של שני הכרכים היא פרמטר של ניתוח גז הנשימה המשמש בפנאומולוגיה לאבחון.
פונקציה ומשימה
נשימת ריאות חיונית לבני אדם. חילופי דלקים מתרחשים בכורם האיבר המזווג. החמצן נספג באוויר שאנו נושמים. פחמן דו חמצני משתחרר לסביבה באותו זמן. אם נשאר יותר מדי CO בגוף, זה יגרום לתסמינים של הרעלה או אפילו מוות. באופן דומה, אספקה לא מספקת של חמצן יכולה להוביל למוות.
כל רקמה בגוף תלויה לצמיתות באספקת O2 לתחזוקה. אם אספקת החמצן נכשלת לפרק זמן מסוים, הרקמה מתה. באיברים, אי ספיקת איברים היא תוצאה של תהליך זה.
ב alveoli מועבר חמצן מהאוויר שאתה נושם לזרם הדם. הדם משמש כאמצעי תובלה בנשימה ריאה. בדרך זו החמצן מגיע אפילו לרקמות ההדוקות ביותר דרך זרם הדם. חמצן מועבר בדם בצורה מומסת וגם כבולה. מולקולות החמצן נקשרות להמוגלובין בדם האדם. הזיקה הקשורה אליו פוחתת בסביבה החומצית והולכת יותר ויותר של שאר הגוף. בדרך זו החמצן נפרד מהמוגלובין במסעו בזרם הדם וניתן להיספג ברקמות.
הנורמה של כמות המאוורר-זלוף מתארת את האידיאל של יחס זרימת הדם והאוורור שהריאות צריכות לספק לגוף חמצן. האוורור והזלוף האלוואולרי נבדלים זה מזה בגלל כוח הכובד בקטעי הריאה הבודדים. עם בית חזה זקוף (חזה), זלוף ואוורור מתגברים בהדרגה מקצה הריאה לבסיס הריאה. שיפוע האוורור האנכי בולט פחות מדרגת הזלוף.
ההיצע הסימפונות והכלי הדם המשתנה באזורי הריאות הופך את חוסר ההומוגניות לאוורור-זלוף לקיצוני עוד יותר. לדוגמה, היחס האזורי בקטעי הבסיס הוא 0.5 בלבד. בחלק העליון של הריאות, לעומת זאת, זה עד שלוש. הממוצע של מספרים אלה נותן כמות אוורור-זלוף של כמות בערך.
האזורים שמעל לערך הממוצע נקראים היפר-ונטילציה והאזורים שמתחת לערך הממוצע נקראים אזורים היפו-מונטלים. אזורים היפרוונטיליים הם, למשל, האלבים. הם תורמים יותר להחלפת הגזים מאשר למחוזות המופעלים. חוסר ההומוגניות של זלוף ואוורור מוגבר כאשר נפגעת תפקוד הריאות ויכולת חילופי הגזים של הריאות מחמירה.
אתה יכול למצוא את התרופות שלך כאן
Ication תרופות לקוצר נשימה ובעיות ריאהמחלות ומחלות
יחס אוורור / זלוף סוטה יכול להתבסס על שני עקרונות שונים. העיקרון הראשון תואם לסטייה כתוצאה מתמרון ימין-שמאל מולדי. הזקיקים אינם מאווררים, אלא מבוזבזים ומערבבים דם ורידי מעורב למחזור הגוף. כוונון השמאלי הימני הוא הפרעה במחזור הדם המוזרם דם עני בחמצן מגפיים ורידיות לגפה העורקית מבלי לעבור במחזור הדם הריאתי.
הגורם לתופעה כזו יכול להיות מום פרוזדורי או חדרי, מה שיוצר קשר ישיר בין כלי הגוף הגדולים. הלחץ החדר השמאלי יעלה אפוא מהלחץ החדר השמאלי. מחסור פעילי שטח יכול גם לעורר את התופעה על ידי גרימת איוורור מספיק באזורי הבסיס של הריאות.
העיקרון השני ליחס לא תקין של זרימת או זלוף תואם אוורור חלל מתים מוגבר. הזקיקים אינם מבוזבזים, אלא מאווררים ובכך מפחיתים את האוורור היעיל, שכן נפח הדקות הנשימה גדל בצורה מפצה. הלחץ החלקי של הפחמן הדו-חמצני נותר ללא שינוי למרות הנשימה.
הפרעות בחילופי הגזים הריאתיים עם ערכי גז הדם המשתנים נקראות גם אי ספיקת נשימה. זה יכול להתרחש במקרה של חוסר איזון ביחס האוורור-זלוף. אי ספיקת הנשימה החלקית תואמת להיפוקסמיה עורקית עם לחץ חלקי חמצן מתחת ל 65 מ"ג.
באי ספיקת נשימה עולמית, יש היפוקסמיה והיפר-קפניה. הלחץ החלקי הפחמן דו-חמצני נמצא אפוא מעל 45 מ"מ. הסימפטומים העיקריים של אי ספיקה כוללים קוצר נשימה, חוסר שקט ולב מירוץ. אם הקורס חמור, עלולה להופיע גם תודעה לקויה וברדיקרדיה. מופיעים גם רעשי נשימה פתולוגיים או רעשי רעש.
