ה קרישת דם מתאר את השינוי הכימי בדם מנוזל למצב מוצק. זה משמש בעיקר לסגירת הפצע, אך קרישת דם יכולה להתרחש גם באזורים אחרים בגוף.
מה הקרישה?
אם יש דם בזרם הדם, הוא נוזלי ונשאר במצב זה. ישנם מרכיבי דם שונים, בין היתר, כדי להתחיל בקרישת דם בעת הצורך. אם הדם בא במגע עם פצע פתוח, תהליך קרישת הדם מתחיל מייד. ככל שהפצע קטן ובלתי מזיק יותר, הוא נסגר שוב מהר יותר.
כאשר קרישי דם נוצרים סוג של רשת בה טסיות טסיות הדם (תרומבוציטים) נקלעות ויוצרות שכבה עבה יותר ויותר, מוצקה ומתייבשת דרכה דם טרי כבר לא יכול לחדור אל החוץ. מבחוץ נוצרת צלקת המגנה על הפצע מפני זיהום ומעניקה לו זמן ליצור עור חדש ולהיסגר לטווח הארוך.
קרישת דם היא פונקציה בסיסית של גוף האדם, שיכולה להופיע גם באיברים הפנימיים במקרה של פציעות. עם זאת, פצעים גדולים יותר וקשים או פגיעות מסכני חיים אינם יכולים לחסום את קרישת הדם, וזו הסיבה שהם גם מסוכנים.
פונקציה ומשימה
המרכיב החשוב ביותר בדם לקרישת דם הוא פיברין. זהו חלק דביק מהדם שמכסה את הפצע כמו רשת עדינה. זה קורה תוך זמן קצר מאוד לאחר הפציעה, מכיוון שהפיברין נמצא תמיד בדם. לפעמים ניתן לראות את שרידי רשת הפיברין הזו כגבול לבן על צלקות ישנות.
מכיוון שהפיברין דביק ויוצר רשת, טסיות הדם האדומות נקלעות אליו בדרך לפצע. ככל שטסיות הדם הגדולות יותר נתפסות ברשת הפיברין, כך פחות דם יכול לחדור לפצע כלפי חוץ. השכבות העליונות של הדם הקריש מתייבשות בסופו של דבר באוויר ויוצרות סגירת פצע אדומה בעליל.
המטרה העיקרית של קרישת דם היא סגירת פצעים חיצוניים ופנימיים. אלה מוגנים היטב מפני זיהומים ודם טרי כבר לא יכול לדלוף החוצה. בעוד שגרד הדם הקריש מגן על הפצע מבחוץ, בקרוב יווצר עור חדש מתחתיו. אם זה התבגר עד כה שאין עוד פצע, הוא דוחף את הגלד מלמטה והפציעה נרפאה.
אם לא היה קרישת דם, כל פצע מדמם, לא משנה כמה הוא קטן, היה מהווה סכנה פוטנציאלית לסכנת חיים על בני אדם, מכיוון שאובדן הדם לעולם לא ייגמר ללא קרישת דם.
הגנת הזיהום הניתנת בדם הקריש של הפצע חשובה אף היא. ללא סגר זה כלפי חוץ, היה סיכון גבוה מאוד לזיהום בכל פצע, מכיוון שהוא יישאר פתוח ולא יהיה שום מחסום בצורת הגלד המיובש מפני לכלוך ופתוגנים שרוצים לחדור מבחוץ.
מחלות ומחלות
בצורה של מחלה תורשתית נדירה, קרישת הדם אינה עובדת כלל עבור אנשים מסוימים: המופיליה היא הפוגעת כמעט אך ורק בגברים. כל פצע זעיר הופך לפגיעה מסכנת חיים עבור המופיליאקים מכיוון שדם שלהם אינו מסוגל להיווצר. אפילו פציעות קטנות ממשיכות לדמם כך.
במקרה של כמה פצעים, הדם מתקרש מהר מאוד למרות קרקע הפצע, עוד לפני שניתן יהיה לנקות אותו. קרישת דם מהירה גורמת לחלקיקי לכלוך או פתוגנים לכודים בפצע ועלולים לגרום לזיהומים.
זיהומי הפצע הנפוצים ביותר נובעים מפגיעות בסביבה מלוכלכת וסטרילית. אבל אם הם נשארים שטחיים ומטופלים במהירות מספיק, הם בדרך כלל לא מתפשטים. במקרה הגרוע, הכללת לכלוך וחיידקים יכולה להוביל להתפשטות ולמגוון רחב של מחלות, החל מפצע מוחלט ועד זיהומים מסוכנים כמו טטנוס.
קרישת דם יכולה להיות גם מסוכנת במקרה של פגיעות פנימיות. אלה מתרחשים בתאונות, פיצוצים ותאונות אחרות ולעיתים לא שמים לב כלל או לפחות לא שמים לב אליה במשך זמן רב. חלק מהדם הנמלט מהפצע הפנימי מתקרש, אך החלקיקים הקורשים אינם יכולים לסגור את הפצע ובסופו של דבר לגזור בזרם הדם.
הם ידועים כתרומבים. הם מסוכנים מכיוון שהם סוגרים כלי שיט קטנים יותר או נלכדים בכלי שייט גדולים יותר וחוסמים אותם בצורה מסוכנת. זה יכול להוביל לתוצאות מסכנות חיים, במקרה הפחות טוב כל עזרה מגיעה כל כך מאוחר. אם הם כבר קמו, יש להסירם מזרם הדם בניתוח קטן.
קרישת דם מנסה רק לסגור פצעים פנימיים, אך בגלל גודל הפציעות הללו היא נכשלת והופכת לסכנה. לפיכך, גם לאחר תאונה קלה, בדיקה גופנית מפורטת של כל המעורבים חשובה על מנת לטפל כראוי בפגיעות פנימיות ולשלול את הסיכון לפקיעות.
בימינו מבוצעות בדיקות מסוג דם במהלך עירוי דם. הסיבה לכך היא שדם מתקרש גם אם הוא בא במגע עם קבוצת הדם "הלא נכונה". אף על פי שהתהליך הכימי המדויק שונה במקצת מקרישת דם רגילה, מתרחש כאן גם גוש - שיש להימנע ממנו בכל מחיר.
