טריכופיטון

טריכופיטון הוא שם לסוג פטרייה נימה. זה יכול לגרום להפרעות עור ושיער.

מה זה טריכופיטון?

דרמטופיטים שונים מקובצים תחת השם Trichophyton. הם גם חלק ממשפחת Arthrodermataceae. הטריכופיטים יוצרים סוג של פטריות חוטים ושייכים לחסרונות הפונגי (פטריות לא מושלמות). אלה נציגים של פטריות גבוהות יותר, כמו פטריות עול, פטריות עמידה ופטריות צינוריות.

סוגים אלו של פטריות מתרבים באופן צמחוני בלבד או דרך נבגים הנוצרים באופן מיני. בנוסף, הטריכופיטים אחראים להתפתחות הטריכופיטים. התוצאה היא מחלות פטרייתיות על עורם ושיערם של בני אדם ובעלי חיים. זה לא נדיר שקורה בזואנוזיס בין בני אדם לבעלי חיים.

אירוע, הפצה ונכסים

המינים Trichophyton מופיעים באדמה. אך הם יכולים להתיישב גם בגופם של בני אדם ובעלי חיים. בנוסף לטריכופיטים זואופיליים, ישנם גם מינים אנתרופופיליים וגאופיליים. בעוד שיש מינים מסוימים ברחבי העולם, אחרים משגשגים רק באזורים מסוימים. זה כולל, למשל, Trichophyton concentricum. פטריה זו חיה אך ורק במרכז אמריקה, באיי האוקיאנוס השקט ובדרום-מזרח אסיה.

יחד עם הטריכופיטים, שני סוגים אחרים מסוגלים להפעיל דרמטופיטים. אלה האפידרמופיטים והמיקרוספורום. כל שלושת הסוגים שייכים לפטריות החוט ומקבלים את האנרגיה לצמיחתם מהתמוטטות הפחמימות והקרטין, הנעשית על ידי האנזים קרטינאז. ניתן להבדיל בין שלושת סוגי הפטריות באמצעות הבדלים מורפולוגיים.

ישנם 26 מינים של טריכופיטון המוכרים למדע. אלה כוללים, בעיקר, Trichophyton mentagrophytes, המשפיע על חתולים, כלבים ומכרסמים בנוסף לבני אדם, Trichophyton rubrum, שיכול להשפיע על סוסים ובקר בנוסף לבני אדם, ו- Trichophyton verrucosum. מין טריכופיטון זה מוגבל לבקר וסוסים. מיני Trichophyton הנפוצים ביותר כוללים גם Tronsophyton tonsurans, Trichophyton schoenleinii ו- Trichophyton violaceum.

למושבות הטריכופיטים משטח דמוי צמר גפן וקטיפתי עם צבע לבן-חום. אגר הטפטלין שלך משנה את צבעו לכתום-צהוב לאדום. בעזרת מיקרוסקופ ניתן לראות מקרקונידיאות מעוגלות בצורת מועדון על הפטריות. עם זאת, לא לכל מיני Trichophyton ניתנים מקרוקונידיות אלה. אם הם קיימים, יש להם ספה אחת עד שתים עשרה, עם קיר תא חלק וחלק. ככלל, הם יחידים או באשכולות. הם יכולים להיות גליליים, צורת ציר מועדון או מאורכים, מחודדים. גודלו של המקרו-קונדידיה שונה מאוד.

מיקרו-קונדידיה שכיחות יותר ממקרוקונידיה. הם גבעולים או שקועים ובעלי צורה של מועדון או אגס. הם מתעוררים בצידי ההיפה או באשכולות דמויי ענבים או בנפרד. יש כאלה שיכולים רק לסחור במדיה המתאימה.

המרכיב התזונתי החשוב ביותר של הטריכופיטים הוא הקרטין, שנמצא בשיערם ובציפורניהם של בני אדם ובעלי חיים. הטריכופיטים חיים בטפיליות, וזו הסיבה שהם נמנים בין הדרמטופיטים. בעוד שטראופיתון רוברום וטונורנים של טריכופיטון מיישבים בטפיליות שיער אנושי, ציפורניים ועור, Trichophyton verrucosum ו- Trichophyton equinum משגשגים על עורם ופרוותיהם של יונקים. טריכופיטים כמו Trichophyton ajelloi, אשר בית הגידול שלהם הוא האדמה או הכדורים שנפלו, הם לעתים רחוקות טפילים.

העברת פטריות Trichophyton יכולה להתקיים ישירות מאדם לאדם. הדבקה בפטרת אפשרית גם באמצעות מגע עם בעלי חיים נגועים או דרך אדמה מזוהמת. זה משפיע על עור האדם, השיער והציפורניים.

אתה יכול למצוא את התרופות שלך כאן

מחלות ומחלות

הטריכופיטים הם הגורם העיקרי לזיהומים פטרייתיים בשיער, בעור ובציפורניים, גורמי הנגיף של מינים פטרייתיים נוצרים על ידי מספר אנזימים כמו אלסטאז ופרוטאינאז. בנוסף להידבקות על ידי אנשים או בעלי חיים אחרים, האדם שנפגע יכול גם להידבק בפטרת דרך חפצים כמו שטיחים או בגדים, כמו גם אבק או לחות בבריכות שחייה או מקלחות.

לסוג Trichophyton יש את המאפיין של לגרום דרמטומיקוזות. זה כולל בעיקר mycosis העור (tinea coporis). האנשים שנפגעו סובלים מהשפעות קשקשיות אדמדמות. אלה מתחילים באמצע הגוף ואז מתפשטים לאזורים החיצוניים. הגורם העיקרי לתופעות של תיניה הוא Tichophyton mentagrophytes.

Mycosis ציפורניים (tinea unguium) נגרמת גם על ידי הטריכופיטים. בנוסף לטיפולים של Trichophyton mentagrophytes, Trichophyton rubrum הוא גם אחד הטריגרים הנפוצים ביותר. בנוסף, זה יכול להוביל למיקוזיס שיער (טינאה קפיטיס), שעליו אחראי בעיקר טונורוסים Trichophyton. מיקוזיס שיער מורגש דרך שיער שביר. תת-צורה של mycosis שערות היא tinea barbae, בה הפושקים על הפנים מותקפים על ידי טריכופיטים. Trichophyton mentagrophytes ו- Trichophyton rubrum אחראים לכך.

אם זיהום פטרייתי מתרחש באמצעות טריכופיטים כתוצאה מהעברה על ידי חיה, המחלה בדרך כלל עוברת מסלול קשה יותר מאשר אם היא נדבקה מאדם לאדם. זיהום-על חיידקי מאיים כסיבוך אפשרי.

על מנת לאבחן ולהוכיח את הפתוגן בהתאמה, הרופא הבודק מסיר מעט קשקשים מתקלפים מקצה אזורי העור הפגועים. חלקי ציפורניים או שיער של המטופל יכולים לשמש גם כחומר בדיקה. איתור הטריכופיטים מתבצע על ידי יצירת תרבות פטרייתית ובדיקה מיקרוסקופית.

ניתן להילחם ביעילות באמצעות טריכופיטון באמצעות חומרים נגד פטריות כמו קטוקונאזול, איטראקונאזול, פלוקונאזול, אמורולפין, נפטיפין, טרבינאפין או קלוטרימזול.