דש כיס

בעוד שהלב עם יכולת השאיבה שלו אחראי על שמירת זרימת הדם, ארבעה שסתומי לב מבטיחים שהדם תמיד זורם באותו כיוון. השניים דשי כיס ממוקמים באזור הראשוני של כלי יציאת העורקים הגדול של שני חדרי הלב. שסתום הריאה משמש כשסתום היציאה של התא הימני לאספקת זרימת הריאה והשסתום אבי העורקים הוא שסתום היציאה של התא השמאלי למילוי מערכת הדם.

מהו דש הכיס?

בסך הכל ארבעה מסתמי לב מבטיחים כי לדם שבריאות ובגוף תמיד יש את אותו הכיוון. שני שסתומי הלב שמכוונים את זרימת הדם מהאטריה לתאים מעוצבים כ שסתומים עלונים. הם משמשים שסתומי יציאה לאטריה ובמקביל לשסתומי כניסה לתאים.

שני שסתומי העלונים נסגרים בשלב המתח וההתכווצות (סיסטול), ואילו שני שסתומי הכיס, שסתום הריאה (valva trunci pulmonalis) באיזור החדר הימני והשסתום אבי העורקים (אבי העורקים) בשדרה השמאלית נפתחים במהלך הסיסטולה. כדי למנוע את זרימת הדם חזרה לתאים מכלי לחץ העורקים, החדרים נסגרים בשלב ההרפיה שלאחר מכן (דיאסטולה).

על ידי סגירת דפי הכיס נשמר לחץ דיאסטולי שיורי בכלי העורקים. זהו ערך לחץ הדם הנמוך יותר. בניגוד לשני דשי המפרש, שנבדלים מעט מבחינה אנטומית בגלל ציודם עם 2 או 3 מפרשים, שני דשי הכיס זהים במידה רבה.

אנטומיה ומבנה

שני דשי הכיס מותקנים כבר בשבוע החמישי עד ה- 7 להריון. שלושת הכיסים בצורת הסהר של כל שסתום מתפתחים מהאינטימה, השכבה הפנימית ביותר של שקעי העורקים בשני חדרי הלב.

בסוף כל כיס יש נקודה קטנה (nodulus valvulae semilunaris) המוטמעת בקרום שסתום. הגושים משמשים לתמיכה בתפקוד השסתום. הכיס הימני (Valvula semilunaris dextra), הכיס השמאלי (Valvula semilunaris sinistra) והאחורי הקדמי (Valvula semilunaris anterior) מתפתחים באזור הכניסה של גזע הריאות הקצר העורקי בחדר השמאלי, Truncus pulmonalis. השסתום אבי העורקים, שנמצא באזור הכניסה של אבי העורקים באזור החדר השמאלי, הוא גם שני הכיסים בצורת הסהר הימני והשמאלי והכיס הפונה אל עבר מחיצת החדר (valvula semilunaris septalis).

מכיוון ששני הענפים העורקים של העורקים הכליליים ממוקמים ישירות בכניסה לכיסים השמאלי והימני של שסתום אבי העורקים, הם מכונים בגרמנית כיסים כליליים ימניים, כליליים שמאליים ואקונונריים (ללא הסתעפות כלילית). שני שסתומי הכיס זהים למעשה, אך שסתום אבי העורקים חזק יותר משסתום הריאה בשל העומס הגבוה שלו.

השסתום אבי העורקים נוצר מדי פעם משני כיסים בלבד, אותם ניתן לייחס חזרה לאנומיה נקבעת גנטית של מערכת השסתומים, מבלי בהכרח לגרום לחוסר יכולת לפעולה. עם זאת, הסיכון שיצרות, היצרות חתך השסתום, גורמת לשנים מאוחרות יותר של החיים הוא עם זאת גבוה משמעותית מאשר במסתם מיושם בדרך כלל.

פונקציה ומשימות

המשימות והתפקידים העיקריים של שסתומי הכיס הם מניעת זרימת הדם חזרה לחדרים במהלך דיאסטולה ושמירה על לחץ דם דיאסטולי במערכות כלי הדם העורקים בגוף ובמחזור הריאה. בשתי הפונקציות נדרש כי דפי הכיס ישחררו חתך גדול מספיק במהלך השלב הסיסטולי של התאים כדי למלא את מערכת כלי הדם העורקים בכמות הדם המיועדת וכי ניתן להגדיר את לחץ הדם הסיסטולי בצורה נכונה.

אם יש צמצום של שסתומי הכיס, אחד מדבר על היצרות, ואם הוא סגור בצורה לא נכונה בשלב הדיאסטולי, אחד מדבר על אי ספיקה. ניתן לחלק את אי הספיקה לשיעורים שונים בהתאם לחומרתם. הפונקציונליות המושלמת של דשי הכיס בקשר לפונקציונליות המושלמת של שני דפי העלון, המפרידים בין האטריה לתאים, היא אחת מכמה תנאים מוקדמים לתפוקת לב תקינה ולהבטחת שרירי הלב אינם מתעבים (קרדיומיופתיה היפרטרופית) עקב דרישות מוגזמות מתמדת עקב הקיים סטנוזיות או אי ספיקה.

מחלות

באופן עקרוני, היצרות או אי-ספיקה או שילוב של שתי השגיאות יכולים להתרחש בכל ארבעת מסתמי הלב. במקרה של שקעים, שסתומי הלב פותחים חתך גדול דיו לזרימת דם, כך שעל הלב לייצר יכולת שאיבה גבוהה יותר לפיצוי.

במקרה של אי ספיקת שסתום לב, שסתום הלב המתאים כבר לא נסגר כראוי, כך שבמקרה של שסתומי הכיס בזמן דיאסטולה, דם זורם חזרה לתאי העורקים או מתא המטען של עורקי הריאה. זו גם סיבה מספקת לתאים להגיב עם יכולת השאיבה המוגברת, מה שבטווח הארוך יכול להוביל ליתר לחץ יתר של שריר הלב, כמו בהיצרות. ניתן לרכוש סטנוזים או אי ספיקות של שסתומי הכיס דרך מחלה או להתקיים כמומים מולדים במסתם הלב מלידה ונגרמים על ידי מומים גנטיים. היצרות שסתום אבי העורקים נפוצה יחסית והיא מהווה בערך 43 אחוז מכלל מומים במסתמי הלב באירופה.

היצרות יכולה להיגרם כתוצאה מתהליכים דלקתיים או שמסתיידים שלושת הכיסים. הסיבות להתפתחות של אי ספיקת שסתום אבי העורקים הם בעיקר תהליכים דלקתיים, שבמהלכם ישנה השפלה חלקית של שסתומי הכיס או הגורמים להתרחבות טבעת השסתום אבי העורקים. ליקויים בשסתום הריאה הם נדירים ביותר. הגורם השכיח ביותר להיווצרות היצרות בשסתום הריאה עם היצרות מקבילה הם גורמים גנטיים, שלרוב יש מומי לב פחות או פחות חמורים במזוודותם מהלידה.

אי ספיקה של שסתום הריאה היא גם נדירה יחסית. דליפה במסתם הריאה יכולה להיכנס בהדרגה עם יתר לחץ דם ריאתי או עם התרחבות או התפחה באחד מעורקי הריאה.