סובלתמוס

החלק החשוב ביותר במערכת המוטורית נמצא תחת התלמוס: סובלתמוס. הוא ממוקם במוח התיכון ומקבל גרעיני תאי עצב השולטים בפעילות שרירים מסוימת. זהו גרעין חיוור; צורתו מזכירה עדשה. החלק הזה הוא אחד האזורים במוח האנושי שעד כה כמעט ולא נבדק. מסיבה זו, הרופאים מדברים שוב ושוב על "אזור לא בטוח".

מהו תת-האלמוס?

כפי שהשם מרמז, תת-האלמוס מוסתר מתחת לתלמוס. ליתר דיוק, ניתן למצוא אותו בעובר שמתחת לתלמוס; במהלך ההתפתחות האנושית, ה subthalamus נדחף הצידה על ידי חוט עבה מלא בחומר לבן.

התת-אלמוס מסתיים במוח המוח ונמצא ליד הפוטמן. עמדתה היא הסיבה העיקרית לכך שהיא מניעה אנטומיצים רבים לייאוש. תת-האלמוס מורכב מ- globus pallidus ("הגרעין החיוור"), האינרטה זונה ("האזור הלא בטוח") והגרעין subthalamicus. למרות שתת-האלמוס תוארה כבר בשנת 1877, אנשי רפואה רבים עדיין אינם בטוחים מה עושה התת-אלמוס.

כיום אין אפוא מידע מדויק על תפקידו; בעיקר התיאורים וההגדרות הם ספקולציות טהורות. גלובוס פללידוס נעקר במהלך האונטוגנזה לכיוון הפוטמן, ולדברי המומחים, גם תפקיד חשוב בתהליכים מוטוריים.

אנטומיה ומבנה

מה שמכונה אינקרטה זונה נמצא מתחת לתלמוס. אינרטה הזונה מייצגת אזור ליבה קטן מאוד, המוקף בחומר לבן מתחת ומעל, שאנשי הרפואה מכנים אותו שדות פורלים H1 ו- H2. הגרעין subthalamic מתחבר לאזור המעבר מתחתיו ובין המוח התיכון לדינספלון.

הגרעין, הידוע גם כגוף הלויס, STN או Corpus subthalamicum Luysi, מזכיר עדשת ביקרונקס. לרוחב, מופרד על ידי הקפסולה הפנימית, שוכן הגלובוס פללידוס, שמזכיר קונוס עם צורתו. קצהו מצביע כלפי מטה ולקראת המרכז. זה מהווה את הגרעין העיקרי של תת-האלמוס. מבחינה פונקציונלית מדובר באחת מהגנגליות הבסיסיות.

פונקציה ומשימות

תת-האלמוס הוא חלק מהבקרה המוטורית, הוא לא רק מקבל גישה מגרה של סיבים מהקליפה המוטורית, אלא גם מעכב את הדחפים מ גלובוס פלידוס. האותות נשלחים לקטע הפנימי וגם ל substantia nigra. לטענת הרופאים, לולאות השליטה חשובות בהרבה ממבנים אינדיבידואליים. בלוטות הבסיס משפיעות על ביצוע תנועות. הלולאה הראשית אחראית על הכישורים המוטוריים.

זה עובר מהפוטמן מעל גלובוס פללידוס לתלמוס. מכיוון שהתלמוס מעוכב על ידי גלובוס פללידוס, אך עצמו מעכב את הריקוד, נוצרת לאחר מכן עכבה כפולה כך שהתלמוס יוכל לשלוח את האותות המרגשים שלו לקליפת המוח. באותו תהליך הלולאות המשניות הופכות לולאות הראשיות. לולאה מרכזית כוללת גם את הגרעין התת-אלמי. באופן זה מתחזק קטע חיוור פנימי, כך שישנה עכבה פנימית הפועלת על התלמוס. הלולאה המשנית יכולה אפוא למנוע מיומנויות מוטוריות לא מוסדרות. אבל זה גם הלולאה המשנית שעלולה להפוך לבעיה במקרה של נזק.

אוגוסט-אנרי פורל, חוקר מוח משוויץ, תיאר את "האזור הלא בטוח" לפני כמעט 130 שנה. אינקרטה הזונה מוזכרת בספרי לימוד רבים, אך רק מתוארת בדלילות רבה. במקרים רבים "האזור הלא וודאי" אפילו לא מוחזק בפנקס. סיבה אחת לכך שמדענים רבים עדיין לא בטוחים באילו תפקידים מגיעים למעשה מה"אזור הלא בטוח ". עם זאת, יש השערות והשערות. אינברטה זונה נועדה לא רק להשפיע על עוררות, אלא גם לשלוט בפעילות הקרקעות ולהיות אחראית על שמירת התנועה.

אתה יכול למצוא את התרופות שלך כאן

מחלות

אם הגרעין התת-אלמי נפגע, למשל עלבון (שבץ), מתפתחת התמונה הקלינית של בליזם. אם הרופא מאבחן הפרעה חד צדדית אצל המטופל, הוא מדבר על המיבליזם. האדם שנפגע כבר אינו "אדון בכישוריו המוטוריים". הזרועות או הרגליים "נעים בטעות"; הפרעה שאינה קבועה ומשפיעה רק על צד אחד בגוף.

זהו הצד ההפוך למחצית המוח הפגועה. תת-האלמוס משפיע שוב ושוב על תסמיני פרקינסון. באיזו מידה האחראי על התת-אלמוס לכך, עם זאת, לא ניתן לענות עליו ומבקש חקר מדעי המוח רבים. עם זאת, ידוע כי מחסור בדופמין בתת-הלמוס מחמיר את התסמינים. אם מפצים את המחסור בדופמין, הרעידה המנוחה משתפרת, מה שגורם לחולים לרעוד. עם זאת, בשיטה חדשה יתכן שניתן להשפיע על גירוי המוח.

אנשים חולים מקבלים אלקטרודות המוחדרים ישירות למוח ופולטים ברציפות דחפים חשמליים ובכך שולטים בפעילות יתר של תת-האלמוס. טרם ידוע על מחלות אחרות הקשורות לתת-הלמוס. מכיוון שעד כה ניתן לערוך רק ספקולציות, הרופאים אינם בטוחים אם התת-אלמוס לא יכול להיות אחראי גם למחלות אחרות הקשורות לבעיות מוטוריות.