של ה תחושת כוח אוֹ תחושת התנגדות היא איכות התפיסה של רגישות עומק בין-תפיסתי ומהווה חלק מהמערכת הקינסטטית. באמצעות תחושת הכוח, בני האדם יכולים להעריך את המאמץ שלהם בעצמם בעת תנועה ובכך לתאם מתח ולחץ. בנגעים אקסטרים פירמידיים, תחושת הכוח מופרעת.
מה תחושת הכוח?
התפיסה האנושית מחולקת לביטוי-פנים ותפיסת-פנים. תפיסה חיצונית היא תפיסת גירויים חיצוניים. הבנת פנים תואמת את תפיסת הגירויים מגופו של האדם. הפרופריוספציה היא חלק מההבנה. סוג זה של תפיסה מקיף את כל הרושמים החושיים לתפיסת תנועות הגוף שלו ושל המיקום בחלל.
מה שנקרא רגישות לעומק הוא קריטי לתפיסת הפרופריוספציה. זו התחושה השרירית (תחושת הכוח), שיש לה תכונות תפיסתיות שונות. בנוסף להערכת חוזק השרירים של עצמו, חוש השרירים מאפשר לאנשים לנוע באופן ממוקד נגד התנגדות.
תחושת השרירים מאפשרת תנועה של קבוצות שרירים אינדיבידואליות ותפיסת פיזור הלחץ. זה מאפשר מינון של לחץ ומתח במהלך תנועת השרירים. תכונות תפיסתיות אלה של רגישות עמוקה נקראות תחושת הכוח או תחושת ההתנגדות. יחד עם תחושת העמדה לתפיסת עמדת ההתחלה הנוכחית ותחושת התנועה לקבלת מידת התנועה או השינויים בתנוחה, תחושת הכוח מהווה את מכלול המערכת הקינסטטית.
פונקציה ומשימה
תחושת הכוח מאפשרת לאנשים לתכנן את המאמץ הנדרש לכל כיווץ שרירים במדויק ולהתאים אותו למטרת התנועה. הודות לאיכות התפיסה הזו, אנשים לא למשל מוחצים אובייקט שלא מרצונו כאשר הם מושכים אליו.
פרופריוצפטורים בשרירים ובגידים מספקים מידע קבוע על מצב המתח בשרירים. הפרופריוצפטורים כוללים את צירי השריר והגיד. צירי השריר מודדים את אורך שרירי השלד. הם נוצרים על ידי סיבי שריר נטולי חזה שיש להם את האפורים שלהם בסיבי עצב ממעמד ה- Ia. העצבים המשניים המשניים של צירי השרירים ניתנים על ידי סיבי עצב מסוג II. עצם הפנימיות של המבנים מתבצע על ידי נוירונים מוטוריים של גמא. מעל הכל הם שולטים ברגישות של הציר.
צירי הגיד, בתורם, שוכבים בין סיבי שריר וגיד. הם נוצרים על ידי סיבי קולגן ארוזים הסוגרים על ידי קפסולת רקמת חיבור. הם מחוברים לסיבי השריר והגיד ומסופקים על ידי סיבי עצב איברי. ברגע שמתכווץ שריר ובכך מתקצר, סיבי הקולגן בספלי הגיד נמתחים. לאחר מכן הקוטבים מקטבים ומעבירים את הגירוי עם מידע על חוזק הגירוי לחוט השדרה.
שם נוירונים Ib מפעילים השפעה מעכבת על הנוירונים המוטוריים של השריר המגורה באמצעות פנימיות עצבנות וממריצים את הנוירונים המוטוריים של אנטגוניסט השרירים בהתאמה. הדחפים מגיעים אל דרכי הזרע הקדמיות והאחוריות ואל המוח הקטן דרך דרכי עצב עולה.
באמצעות תחושת הכוח, בני האדם יכולים לאמוד התנגדות לתנועה ולהעריך את משקל העצמים. הוא מקבל מידע זה על סמך מתח השרירים המתרחש במהלך תנועה מסוימת. המידע שנרכש נשמר בזיכרון ספציפי לחושי ויסייע לאנשים בעתיד בתיאום מדויק של כוח השרירים בהקשר של תנועה מסוימת.
ללא תחושת הכוח, תכנון תנועה והערכת חוזק לא היו מתאפשרים. ללא איכות התפיסה תנועות אנושיות היו מגושמות ולא מועילות.
תחושת החוזק היא אכן איכות תפיסתית בין-תפיסתית, אך תורמת גם לרכישה קבלת פנים של מידע על העולם החיצוני. זה נכון במיוחד למידע על משקלם של עצמים מסוימים. הערכות המשקל או חוזק ההתנגדות תלויים בכוח השריר של האדם ומעוצבות בהתאם באופן סובייקטיבי.
אתה יכול למצוא את התרופות שלך כאן
תרופות להפרשת חרקים והפרעות במחזור הדםמחלות ותלונות
מה שמכונה הפרעות חוץ-פירמידליות מאפיינות מחלות נוירולוגיות שונות. ביחס להפרעות בתנועה, אקסטרפירמידה פירושה גורם מחוץ למערכת הפירמידאלית. מערכת הפירמידה היא נקודת המיתוג העיקרית לכל המיומנויות המוטוריות. הוא שוכב בחוט השדרה ומחבר בין נוירונים מוטוריים מרכזיים הממלאים תפקיד בכל סוג של תנועה. פגיעה במערכת הפירמידלית עלולה להביא לשיתוק, חולשת שרירים או ספסטיות.
המערכת החוץ-פירמידאלית מתעדת את כל תהליכי בקרת התנועה מחוץ למערכת הפירמידלית. פגיעה במערכת זו מאופיינת בעיקר בחוסר השפעה מעכבת שמפעיל הנוירון המוטורי העליון לתאום תנועות. נראה כי תנועותיהם של חולים עם נגעים חוץ-פיראמידיים מוגזמים מאוד. כל נזק חוץ-פירמידלי משפיע אפוא על תחושת הכוח. אלה שנפגעים מוצאים לעיתים קרובות את משקל הגפיים שלהם כבד ולכן משתמשים בכוח רב בהרבה כדי לבצע את התנועות הקטנות ביותר. בגלל הנזק האקסטרפירמדי, יש להם תחושה של ביצוע תנועות כנגד התנגדות. ההתנגדות הנתפסת מוקרנת כלפי חוץ ומסיבה זו גורמת למטופל להשתמש בכמות גדולה שלא לצורך של כוחות כדי להתגבר על ההתנגדות. לפיכך, האנשים המושפעים בדרך כלל אינם מסוגלים עוד למנות לחץ ומתח מספיקים. במקרים מסוימים התנועה מואטת בדרך כלל כשהיא מתרחשת כנגד התנגדות נתפסת.
סוג זה של נזק עצבי מרכזי מאפיין מחלות כמו טרשת נפוצה. זוהי מחלה אוטואימונית הגורמת למערכת החיסון לגרום לדלקת במערכת העצבים המרכזית. נוירונים לעיתים קרובות מתים באופן בלתי הפיך כתוצאה מהדלקת. הפרעות תנועה כמו התופעה שתוארה מתרחשות לעיתים קרובות.
בנוסף למחלה זו, טראומה או אוטם חוט השדרה יכולים גם הם לגרום לתופעה המתוארת. סיבה אפשרית נוספת היא מחלות גידולים בעמוד השדרה.
.jpg)
