של ה מרחב משותף מפריד בין המשטחים המפרקיים זה לזה. הוא מכיל נוזל סינוביאלי התורם לתזונה, ניידות והגנה על המפרקים. אם חלל המפרק מצטמצם או מתרחב, יש שינוי פתולוגי במפרק.
מה החלל המשותף?
הרפואה מבחינה בין מפרקים מזויפים לממשקים אמיתיים. בנוסף לחיבורי עצם סחוסיים, סינכרונדרוזות וסימפיזות, חיבורי עצמות רקמות החיבור, הסינדרוזות והמיזארקוזות הם מפרקים מזויפים. מפרקי דמוי דמויות שונים ממפרקים אמיתיים במבנה שלהם.
במפרקים אמיתיים, קיים פער בין קצות קצוות העצם הצמודים והמשלבים, המכונה פער המרק המכונה. לפיכך המרווח המפרקי הוא חלל בצורת הפער של משטחי הסחוס, המהווה חלק מחלל המפרק והוא מאפיין אופייני של diarthrosis. לגוף מעל 100 מפרקים.
חלק גדול ממנו הוא אחד המפרקים האמיתיים עם חלל מפרקים מלא נוזלים. נוזל הסינוביאלי הצמיג הוא מרכיב נדרש בכל חלל מפרק ונקרא גם סינוביה. החומר במרחב המפרק מזין את העצמות ומאפשר להם לנוע. מבחינה פיזיולוגית, למפרקים כמו המפרק התארסלי יש כמה חללים משותפים.
אנטומיה ומבנה
חלל המפרק שוכן בין משטחי הסחוס האישיים המעורבים במפרק. המרחב בין לבין נוצר בצורת פער, מה שמסביר את הייעוד כפער משותף. כל החלל הפנימי של המפרק הסגור בתוך כמוסת המפרק מכונה חלל המפרק.
חלל המפרק נוצר בעיקר על ידי חלל המפרק ומלא בסינוביה. נוזל סינוביאלי זה הוא בעל עקביות צמיגה. הוא משמש כסרט סיכה לעצמות ובדרך זו מאפשר תנועות עצם. הנוזל הסינוביאלי מגן על הסחוס המפרקי בזמן תנועות על ידי ויסות החיכוך כלפי מטה ובכך מפחית סימני בלאי. מכיוון שהוא מורכב מחומרים כמו גלוקוז, הוא גם מזין את המפרקים. נפח הסינוביה במרחב המפרק שונה ממפרק למפרק.
בנוסף לפערים במפרקים וסינוביה, חלל המפרק עשוי להכיל גם מבנים תוך מפרקיים כמו דיסקים, רצועות, גידים או גופים שומניים. במפרקים גדולים יותר, חלל המפרק בכללותו מחובר לרוב לבורסה.
פונקציה ומשימות
מנקודת מבט אנטומית תפקודית, זה בעצם פער המפרקים שמאפשר לזוז את המפרק. המפרקים מחברים קצוות חופשיים של עצמות זה לזה, ובהתאם לסוג המפרק, נותנים להם טווח תנועה מסוים בצירים שונים. בנוסף להארכה, חטיפה, הולכה, כיפוף וסיבוב, חלק מהמפרקים בגוף יכולים לבצע פרונציות, ספיציות, נוטציות, ניגודים, נטיות וחזרות.
טווח התנועה תלוי בסוג המפרק. מפרקים אמיתיים עם מרחב מפרקים יכולים, למשל, להתכתב עם מפרקי כדור תלת-ציריים וכך יכולים להיות מסוגלים לכופף, להארכה, לחטיפה ולהילוך וכן לסיבוב חיצוני ופנימי. מפרקי ביצה דו-קרבית עם מרחב מפרקים הם גם מפרקים אמיתיים ומבינים, למשל, תנועות הארכת כיפוף או תנועות מצד לצד. המפרקים האמיתיים עם מרחב המפרק כוללים גם מפרקי אוכף דו-שיחיים עם יכולת כיפוף והארכה וכן חטיפה ואימוץ. מפרקי צילינדר חד-קרביים הם גם מפרקים אמיתיים ויש להם פער מפרקים. אתה יכול להתכופף ולמתוח.
מפרקים אמיתיים חד-שיחיים הם גם מפרקי הטון. רק מפרקי המטוס הם סטטיים, אך יש להם דרגות חופש תרגומיות. מפרקים דו-קרביים מקוריים עם מרחבים משותפים הם דו-שיחיים ובנוסף לכפיפה והארכה מבצעים סיבובים חיצוניים ופנימיים, למשל. המרחב המשותף חיוני לכל התנועות שהוזכרו. הוא מכיל את נוזל הסינוביאלי השוכב מעל הסחוס כסרט סיכה בזמן תנועות וכך מפחית את החיכוך בין היסודות.
ללא צמצום החיכוך של הסינוביה בפער המפרק, המפרקים היו נשחקים לאחר זמן קצר מאוד ומתקשים בתנועה. בנוסף, הסחוס לא יוכל לשרוד ללא אספקת נוזל סינוביאלי בנקיק, שכן הגלוקוזה המכילה מזינה אותו.
מחלות
הפער המשותף של מפרק הוא גורם חשוב להערכת המפרק וכל שינויים במפרק בהקשר של אבחון רדיולוגי. חלל מפרקים מוגדל יכול להעיד לרופא, למשל, על פגיעה במבני הרצועה או על שפיכה של המפרק.
עם ספיגה של המפרק, נוזל אוסף בתוך המפרק. מצב זה לרוב קשור לטראומה או קשור לדלקת. ספיגות מפרקים יכולות להיגרם גם ממחלות מפרקים ניווניות כמו דלקת מפרקים ניוונית. בנוסף, צנית, המופיליה ודלקת מפרקים שגרונית גורמות לנגיף מפרקים. בנוסף, גידולים קשורים לרוב למראה ולשינויים הנלווים במרחב המפרק. לפיכך, הערכת הפער במפרק מעניקה לרופא לא רק אינדיקציות לאפוזיציה של המפרק, אלא גם אינדיקציות למחלות ראשוניות עיקריות בהן יכול היה להתפתח השפעת המפרקים.
במקרים מסוימים, הרנטגן מראה על שטח מפרק מצומצם או אפילו מבוטל לחלוטין. תגלית כזו היא אינדיקציה לדלקת מפרקים שגרונית או למחלה ניוונית כמו דלקת מפרקים ניוונית. מכיוון שחלל המפרק מפריד בין משטחי המפרק המעורבים ואשר דורשים מגע, הוא מטבעו קטן למדי. אם משטחי הסחוס במצב תקין, למשל, אין להם שום הסתיידות, הפער בין סחוס בריא נראה גדול בהרבה על רנטגן מאשר הפער בין משטחי הסחוס הניווניים.
עם שינויים ניווניים בסחוס, חלקי הסחוס המגן של המפרק מתפרקים ומשטחי המפרק הגרמי מחליקים זה לזה. תופעה זו מביאה לצמצום חלל המפרק ברנטגן. היצרות החלל המשותף מחולקת לשתי צורות. היצרות ריכוזית שווה של מרחב המפרק מעידה על דלקת פרקים. לעומת זאת, היצרות אקסצנטרית לא אחידה של מרחב המפרק מתרחשת בדלקת מפרקים ניוונית.
