חינוך מתבגרים בגיל ההתבגרות

החוקים שבאמצעותם גופות שמימיות מסתובבות בחלל ושפותיהם של עמים אחרים מוכרים לרוב הורים ומורים רבים יותר מאשר החוקים שלפיהם ילד גדל. ובכל זאת חשוב כל כך ללמוד את היסודות הגופניים והמצבים הנפשיים של ילדינו בזהירות רבה.

התפתחות גופנית במהלך גיל ההתבגרות

אחד השינויים הגדולים שעוברים גופם הצומח של ילדינו הוא גיל ההתבגרות, כלומר התבגרות מינית. אצל בנים זה בדרך כלל נופל בין הגילאים 12-17. בנות, שיש להן תמיד הובלה קלה על בנים בהתפתחותן, בדרך כלל גיל ההתבגרות בין 10 ½ ל 14 שנים. ישנם כיום שלושה שלבים בגיל ההתבגרות. ראשית כל, זמן הצמיחה המהיר באורך והעלייה הבולטת בחילוף החומרים, כלומר התקופה המוכרת לכל אם, כאשר הבגדים תמיד קצרים מדי והכריכים תמיד קטנים מדי.

אחריו מגיע השלב של חוסר האיזון הפיזי הגדול ביותר. שינוי הקול מתחיל, תווי הפנים הופכים גסים יותר, הקווים הילדותיים גרמיים ושרירים יותר. הפרופורציות היטב של כל הגוף מופר באופן זמני. זה מוביל לתנועות ארוכות ורפויים של מתבגרים. לבסוף, השלב השלישי מאופיין בכך שבלוטות המין בהחלט צברו את חשיבותן הראויה בחיים. הפרט התבגר.

התפתחות נפשית בגיל ההתבגרות

על בסיס שינויים פיזיולוגיים אלה, ואולי בדרך כלל יותר מהם, הנפש משתנה. לפיכך חובה כי בנוסף למאפיינים האישיים, נשקול גם את המאפיינים הפסיכולוגיים הקשורים לגיל של המתבגר. הביטויים האישיים תלויים במידה רבה בתנאי החיים, כלומר החינוך והשפעות הסביבה, שיכולים להשפיע לטובה או לשלילה. הילדים הופכים לרוב מגושמים מיום ליום, אפילו באזורים שהם בדרך אחרת שלטו בהם.

ואז מגיע זמן של אי שקט ועצבנות, מעבר בין הילדות המשחקת לרצינות של המבוגר, משחק סביב כל מה שחווה עם פנטזיה, אפילו עם פנטזיה. אנו רואים לעיתים קרובות דיכאון וריכוז בקרב צעירים, יחד עם מרד מתריס, ויכוחים ומריבות נגד הוריהם או מחנכיהם. האדם הבוגר מוכן כעת לדברים גדולים, אך נגיש גם לגורמים רעים (עישון, אלכוהול, סמים, וונדליזם וכו ') שכנגד השפעותיו הגן על עצמו בהצלחה אחרת.

חינוך בגיל ההתבגרות

לרוב מדובר בתופעות זמניות. הגורם לתנאים המשתנים הללו הוא ככל הנראה ריגוש מוגבר של מערכת העצבים המרכזית של החזה וארגון מחדש של מערכת הבלוטות עם הפרשה פנימית. ביולוגים ופסיכולוגים לא מספיקים לחשוף את חוקי ההתבגרות. יש לחנך את ההורים והמורים כדי לשקף את תוצאות המדע ולדון בחששותיהם עם המורה בבית הספר או עם הרופא.

הצעיר לעולם לא מבקש באופן מפורש כל כך יד יציבה שיכולה להוביל אותו אל מחוץ לכאוס הפנימי כמו בתקופה זו, גם אם זה לא תמיד ניכר. עם זאת, תנאי התנאי להכרה ביד נחרצת זו הוא אמון מוחלט. העיקרון של כל הגישות החינוכיות חייב להיות כאן: להישאר אוהב בכל עקביות, להפגין חשיבה סבירה, לאפשר לזמן להיות מסוגל לצפות בסבלנות מבלי להוכיח או אפילו להכות.

עבור הצעירים "שובבים" ו"חצופים ", שום דבר לא נראה דחוף ונמשך כמו עקביות רגועה. כמובן, זה מניח חינוך מצד המחנך, שלצערנו לא תמיד בית הספר וגם הבית לא מראים. יש להבין כי כל גיל זכאי לתוקף ולהכרה. אין דבר יותר לא בסדר מאשר לראות את הילד כמבוגר חצי, לא שלם או אפילו טיפש. פירוש הדבר הוא אי הבנה של בני הנוער אם רק רוצים לייעץ ולעזור להם.

צעירים בריאים בדרך כלל דוחים מחנכים "בעלי משמעות" ו"ידע טוב יותר ", מכיוון שהם פשוט מייחלים להכוונה אך גם לאישור עצמי. הוא ידחה מלכתחילה כל ניסיון לחינוך ברגע שהוא מרגיש שהמחנך לא ברור ברצונו, שהוא לא מובן על ידו, שמותר לו לשמור עליו סודות ולפעול בבטחה. סמכותם של המחנכים, ההורים והמורים תהיה גדולה יותר, כך הצעירים ירגישו שהם לא יכולים להטעות אותם.

במהלך תקופה זו, הצעיר מחליט לדחות דמות מובילה חסרת הבנה של צדק כלפיו או כלפי אחרים או שאינה מתייחסת אליו ברצינות או במלואה בהתפכחות "חמלה". על כן יחסם של המחנכים להיות ברור וחד משמעי, ובלבד שהם לא רוצים להיות חשודים בהטרדה גרידא והטרדה. כל מחנך צריך לדעת שהביטחון העצמי המתעורר של צעירים זקוק לחשאיות מסוימת.

ניתן להימנע ממתיחות, כעסים, ויכוחים ושקרים רק אם המבוגר לא ממלא כל הזמן את התפקיד של בלש פסיכולוגי המנסה לחקור את פעולתו הפנימית של האדם הבוגר. אם יחסי האמון בין המבוגר למתבגר הוקמו מילדותו ואילך, הוא לעולם לא ירצה להתעלל בחופש שלו, בדיוק כמו שפחות יתקרב לתובנה שאי אפשר להגשים את כל משאלותיו.