העולם מלא בווירוסים. בחלקם ניתן להילחם בהצלחה, בעוד שאחרים גורמים למחלות קשות. הטקסט הבא אמור להסביר מדוע זה כך. נגיפי DNA הם נגיפים שגנום שלהם מורכב מ- DNA (חומר גנטי).
מהם נגיפי DNA?
נגיף באופן כללי הנו נשא של זיהום המורכב מגדיל של חומר גנטי. זה יכול להיות מורכב מ- DNA (חומצה deoxyribonucleic) או RNA (חומצה ribonucleic). הגדילים עטופים במעטפת חלבון. נגיף DNA הוא נגיף שהחומר הגנטי שלו מורכב מחומצה deoxyribonucleic.
החומר הגנטי נקרא הגנום. הגנום יכול להיות גדיל כפול או חד חוט. הגדילים עצמם מורכבים מחתיכה אחת (לא מפולחת) או שניתן לחלק אותם לחתיכות שונות (מפולחות). לגנום DNA יש את היכולת להופיע בטבעת (מעגלית) או בחוט פתוח (ליניארי). בניגוד לנגיפי RNA, נגיפי ה- DNA פחות משתנים.
כתוצאה מכך הם לרוב יציבים להשפעות סביבתיות. הסיבה לכך היא יציבותם הכימית הגבוהה יותר וקצב המוטציה הנמוך שלהם. לאנזימים שלהם, המשמשים להעתקה של ה- DNA, הפולימראזות ה- DNA, יש תפקיד הגהה משלהם. המשמעות היא ש- DNA ששולב בצורה שגויה מוכר ומוסר. המשמעות היא שמוטציות פחות נפוצות. הנגיפים אינם מסוגלים להתמודד עם תהליכים מטבוליים עצמאיים. לשם כך אתה זקוק לתא מארח שאליו מוכנס החומר הגנטי שלך.
מחקרים סופרים וירוסים רבים ומחלקים אותם ל 20 משפחות וירוסים. להלן רשימה של ששת הווירוסים החשובים ביותר:
- נגיפי הרפס
- וירוס הפפילומה האנושי
- Parvoviruses (Parvoviridae)
- אדנוווירוסים אנושיים
- נגיפי אבעבועות שחורות
- הפדנאווירוסים
משמעות ופונקציה
אם הגוף נגוע בנגיפים, הגוף כולו נמצא בכוננות. בשל היכולת של נגיפי DNA לא להיות מסוגלים לבנות את חילוף החומרים שלהם, הם תלויים בהדבקת תא.
הם משתמשים בתאים של הגוף כמארח. הם מביאים חומר גנטי משלהם לתאים הכבושים האלה. מכאן ואילך, התא הנגוע משתמש אז בחומר הגנטי הזר כדי ליצור וירוסים חדשים. כאשר הווירוסים משתחררים, התאים מתים. הנגיפים גורמים לתאים להרס עצמי. מערכת החיסון של גוף האדם מנסה למנוע את התאים להידבק. תאי נבלות נשלחים להרס את נגיפי ה- DNA ותאים חולים.
סימפטומים אופייניים של מחלה כמו חום, חולשה ואובדן תיאבון מתעוררים במהלך תגובת ההגנה. אם הגוף שורד התקפה של הנגיפים, קיימת חסינות רטרוספקטיבית לנגיפים אלה. ההגנה החיסונית יצרה תאי זיכרון שיכולים לזהות את האויב אם יתקפו שוב. כתוצאה מכך אנשים מקבלים רק אבעבועות רוח, חזרת או חצבת פעם בחיים.
בהקשר של חיסונים, נגיפים מוחלשים משמשים לחיסון. אלה גורמים לגוף לפתח הגנות. אם יש זיהום אפשרי, מערכת החיסון יכולה להילחם ישירות בנגיף. בעולם המערבי ניתן היה להשיג את ההשמדה המשוערת של אבעבועות רוח בעזרת חיסון. עם זאת, ישנם גם זיהומים שלא ניתן לטפל בהם באמצעות חיסונים. זה כולל את נגיף ה- HI התוקף את תאי החיסון של הגוף עצמו והופך את החיסון הקודם למיותר.
נגיפים מסוכנים מאוד לבני אדם ובעלי חיים. הם ניתנים להתאמה וניתנים להחלפה ביותר. ההרכב הגנטי של נגיפי DNA משתנה כל העת באמצעות מוטציה. הם יכולים לשנות את פני השטח שלהם, על בסיסם הם מוכרים על ידי מערכת ההגנה של הגוף עצמו. הם מערערים על הנוגדנים הנוצרים מכיוון שהם אינם יכולים עוד לעגון על פני הנגיף. הנוגדנים כבר לא יכולים לזהות ולהרוס את הנגיפים בגלל המשטח המשתנה. מסיבה זו משתמשים בחיסונים חדשים נגד נגיפי שפעת מדי שנה.
מחלות ומחלות
לנגיפי DNA יש גם יכולת לדלג מזן אחד למשנהו. הם יכולים לעבור מבעלי חיים לבני אדם על מנת להתרבות במארח החדש שלהם.
זה מסוכן ביותר מכיוון שההגנות הקיימות נותרות ללא יעילות במידה רבה. לפיכך המארח זיהומי ביותר והוא יכול להתפשט במהירות. זה קרה עם שפעת החזירים או שפעת העופות. כדי שנגיף בעלי החיים יתפקד בכלל בבני אדם, יש צורך במוטציה אחת בלבד. שני וירוסים שונים משתלבים זה בזה ויוצרים וירוס חדש. על מנת להגביל את הסיכון למגיפות, על כן מודיעות מחלות ויראליות רבות.
נגיפי ה- DNA מהווים סכנה נוספת מכיוון שהם יכולים להיות בגוף במשך שנים מבלי לגרום לתסמינים. הזיהום מוביל רק לנזק לתאים ולמחלה בולטת כאשר מוסיפים טריגרים אחרים.
נגיפי הרפס הם אחד מנגיפי ה- DNA הנפוצים ביותר. נגיף הרפס סימפלקס בפרט נפוץ. זיהוי ניתן לזהות על ידי שלפוחיות בפנים, בשפתיים, ברירית הפה או בעיניים.
