ברונכיוליטיס

בתוך ה ברונכיוליטיס זוהי מחלה זיהומית ויראלית. בדרך כלל המחלה מרפאת מעצמה לאחר מהלך קל.

מה זה ברונכיוליטיס?

ברוב המקרים, ברונכיוליטיס מהלך חיובי של המחלה ללא סיבוכים. הטיפול אינו תמיד הכרחי, מכיוון שברונכיוליטיס לרוב מרפא מעצמו.
© oneblink1 - stock.adobe.com

ברונכיוליטיס הוא דלקת בסימפונות (ענפים קטנים של הסמפונות בדרכי הנשימה התחתונות). ברונכיוליטיס מופיע בעיקר אצל תינוקות ופעוטות מתחת לגיל שנתיים, מכיוון שדרכי הנשימה שלהם עדיין פגיעות יחסית. המחלה מתבטאת בתדירות גבוהה יותר במהלך חודשי החורף והאביב.

תסמינים אפשריים של ברונכיוליטיס כוללים שיעול וקשיי נשימה; הפרעת נשימה כזו יכולה להתבטא, למשל, בצורה של נשימה שטוחה ו / או מואצת או התנשאות של נחיריים בזמן שאיפה. חום ופעימות לב מהירות יותר יכולות להיות קשורות גם ברונכוליטיס.

בנוסף לתסמינים אחרים כמו עייפות ועצבנות, הקאות מתרחשות במקרים מסוימים. ניתן להבחין בין היתר בין ברונכיוליטיס חריף ומתמשך. המחלה מופיעה בתדירות הרבה יותר בצורתה החריפה.

סיבות

ברונכיוליטיס חריפה נגרמת לרוב כתוצאה מזיהום נגיפי בנגיף ה- RS (נגיפים סינציאליים נשימתיים). פתוגנים אפשריים אחרים (שאחראים לעתים קרובות גם על ברונכיוליטיס מתמשך) כוללים נגיפי שפעת (שפעת) או מה שנקרא אדנוווירוסים (נגיפי DNA).

הנגיף האחראי על ברונכוליטיס מועבר כחלק מזיהום טיפות; כלומר על ידי ספיגת הנגיף בנשימה. הנגיפים שנבלעו חודרים לדרכי הנשימה דרך הרירית האף.

ניתן להעביר ברונכיוליטיס דרך חפצים שונים (כגון צעצועים או סכו"ם) המזוהמים עם הנגיפים המתאימים. זה מוביל לזיהוי עצמי שנקרא, שכן הנגיפים עולים לראשונה על ידי האדם שנפגע ומשם לדרכי הנשימה.

תסמינים, מחלות וסימנים

ברוב המקרים, ברונכיוליטיס מהלך חיובי של המחלה ללא סיבוכים. הטיפול אינו תמיד הכרחי, מכיוון שברונכיוליטיס לרוב מרפא מעצמו. הנפגעים סובלים מבעיות נשימה שונות. זה מוביל לשיעול חזק, כאשר המטופל סובל גם מקוצר נשימה וכאבי גרון.

אם נשימת הנשימה נמשכת, האדם שנפגע עשוי לאבד את הכרתו ואולי לפצוע את עצמו אם הוא נופל. האיברים הפנימיים או המוח נפגעים גם אם יש תת אספקה ​​ממושכת של חמצן. יתר על כן, ברונכיוליטיס יכול להוביל לקוצר נשימה או לרעשי נשימה לא תקינים.

גם בלילה הסובלים מהסובלים סובלים מקשיי נשימה ובכך מבעיות שינה או מגירויים. איכות חייו של המטופל מופחתת משמעותית על ידי הסימפונות. הזיהום יכול להוביל גם לחום ולעייפות כללית ועייפות.

המחלה יכולה גם לגרום לדפיקות לב. ככלל, ברונכיוליטיס אינו מקטין את תוחלת החיים של הנפגעים אם הוא מרפא לחלוטין. אם המחלה אינה מטופלת או אם היא עוברת מסלול רציני, גם דרכי הנשימה עלולות להיפגע לצמיתות.

אבחון וקורס

אמצעים רפואיים שונים משמשים לאבחון ברונכיוליטיס. בדרך כלל משתמשים תחילה בטכניקות בסיסיות שונות: לדוגמא, פלג גופו העליון של האדם הנגוע טופח על ידי הרופא. זה מעורר רעידות שונות ברקמה שיכולות לתת לרופא רמזים אבחוניים ראשוניים.

טכניקה בסיסית נוספת המשמשת לעתים קרובות לאבחון ברונכיוליטיס היא הקשבה לרעשים בפלג הגוף העליון; ניתן לעשות זאת ישירות על ידי הנחת האוזן עליו או בעזרת סטטוסקופ. במקרים מסוימים יתכן שיהיה צורך גם בצילומי רנטגן בחזה לגילוי ברונכוליטיס.

תקופת הדגירה (זמן בין זיהום להתפרצות) של ברונכיוליטיס היא בערך יומיים עד שמונה ימים. לאחר זיהום, הנגיפים מתפשטים לרוב במהירות על רירית הסימפונות. ברונכיוליטיס מרפא לרוב מעצמו תוך פרק זמן של עד 7 ימים לאחר מסלול קל יחסית. במקרים חמורים, ברונכיוליטיס יכול להוביל לאספקת מספיק חמצן לדם.

סיבוכים

ברוב המקרים, הסימפונות נרפאים תוך שבוע. עם זאת, אם מתעוררים סיבוכים, יתכן שיש מחסור בחמצן בדם. לאחר מכן העור מופיע - במיוחד סביב השפתיים - גוון כחול או כחול, המכונה גם ציאנוזה. בנוסף, החולים סובלים אז מעייפות וקוצר נשימה הולך וגובר, מה שעלול אף להוביל לאי ספיקת ריאות.

אם קשיי הנשימה מחמירים, יש צורך בטיפול בבית חולים. ילדים הסובלים ממחסור בחיסון, ריאות מולדות או מחלות לב, עשויים להזדקק לטיפול בבית חולים מוקדם יותר מכיוון שהם רגישים מאוד לסימפונות חמורים. במקרים נדירים, בנוסף לברונכוליטיס, מתרחשת דלקת ריאות חיידקית, אשר לאחר מכן יש לטפל בנפרד.

אם ברונכיוליטיס חוזר על עצמו מספר פעמים, הוא יכול להתפתח גם לאסטמה. יצוין גם כי לתרופות לסימפונות אין השפעה על ברונכוליטיס, אך כאן נדרש טיפול נשימתי פיזיותרפי, אשר יש להימנע, בכל אופן, בשלבים המוקדמים, שכן אחרת ניתן יהיה לחסום את דרכי הנשימה ביתר שאת.

מתי כדאי לך ללכת לרופא?

ברוב המקרים, ברונכיוליטיס מרפא את עצמו. מסיבה זו יש להתייעץ עם רופא אם הסימפטומים של ברונכיוליטיס אינם נעלמים מעצמם ואיכות חייו של האדם שנפגע סובלת משמעותית. גם אצל ילדים, בהחלט יש להתייעץ עם רופא על מנת להימנע מסיבוכים נוספים או נזק תוצאתי. הסימפטומים של ברונכיוליטיס כוללים את הסימפטומים השכיחים של שפעת או הצטננות.

אם תסמינים אלה נמשכים לאורך זמן רב יותר, יש לפנות לרופא. שיעול חזק או קשיי נשימה חמורים, בפרט, יכולים להעיד על ברונכוליטיס ויש לבחון אותו. רעשי נשימה פתולוגיים או חריגים הם גם בין התסמינים של מחלה זו ומולידים בדיקה רפואית.

את הבדיקה והטיפול בברונכיוליטיס ניתן לבצע על ידי רופא כללי או רופא אף אוזן גרון. ככלל, המחלה מתקדמת באופן חיובי. אם התסמינים נמשכים לאחר כשבוע, יש לפנות לרופא.

רופאים ומטפלים באזורכם

טיפול וטיפול

נכון לעכשיו, לא ניתן להילחם ביעילות בנגיפים הגורמים לסימפונות. לכן, שלבי טיפול אפשריים הם הקלה בתסמינים הקשורים למחלה.

ניתן, למשל, לתמוך בריפוי עצמאי של ברונכיוליטיס על ידי אמצעים כלליים כמו מנוחת מיטה וצריכה נאותה נאותה. אם לאנשים שנפגעים מסימפונות ברמת חום יש חום גבוה, מדי פעם מועברים תרופות להורדת חום בהתייעצות עם הרופא המטפל.

בהתאם לתסמינים הדומיננטיים של ברונכיוליטיס, זה יכול גם להשפיע מרגיע בכדי להבטיח לחות מספקת בחדר החולים; ניתן להגביר את הלחות, למשל, באמצעות מה שמכונה ערפילי נוזלים או על ידי הגדרת מיכלים מלאים בנוזל חם.

אם ברונכיוליטיס עובר מסלול קשה מאוד (הוא מאופיין בין היתר בקשיי נשימה חמורים מאוד או חום גבוה), יתכן שיהיה צורך בשהות זמנית בבית חולים במקרים בודדים.

תחזית ותחזית

הפרוגנוזה של ברונכיוליטיס טובה מאוד ברוב המקרים. אם מטפלים בשלב מוקדם, הסימפטומים ישככו בעוד מספר ימים. אין צורך לשהות בבית חולים או לבקר אצל הרופא אם התוצאה חיובית. פיקוח רפואי נדרש רק לאנשים קשישים או לא חסרי פשרות, מכיוון שיש סיכון לסיבוכים או לתופעות לטווח הארוך. בנוסף, ניתן לעכב את הסימפונות ובנסיבות מסוימות להתפתח למחלה כרונית.

מעל לכל, חולי סיכון, כמו אנשים עם מחלת ריאה או תלונות כרוניות אחרות, נמצאים בסיכון. עם ברונכוליטיס חריפה, הפרוגנוזה פחות חיובית. יכול להופיע דלקת ריאות או זיהום בקטריאלי משני אחר.

זה יכול להוביל למערכת סימפונות רגישה מדי, שעלולה בסופו של דבר לגרום לסימפונות ספסטיות. אם אין טיפול או לא מספיק, ניתן לסגור חלקים מהריאות לחלוטין.

באופן כללי, ברונכיוליטיס בדרך כלל מסתדר טוב. אם המטופל בריא ובריאות אחרת, המחלה נעלמת לאחר מספר ימים עד שבוע. אין לצפות לתוצאות ארוכות טווח עם תוצאה חיובית.

מְנִיעָה

ניתן למנוע ברונכיוליטיס מעל הכל על ידי הימנעות ממקורות זיהום. לדוגמא, כדאי להימנע ממגע פיזי קרוב מאוד עם אנשים הסובלים מסימפונות. לאחר מגע עם חפצים השייכים לאנשים עם ברונכיוליטיס, ניקוי ידיהם יכול למנוע את העברת הנגיף לריריות.

טִפּוּל עוֹקֵב

בדרך כלל אין מעקב אחרי ברונכוליטיס נרפא. המחלה תעבור בעוד חמישה עד שבעה ימים. לא נותרו תלונות. עם זאת, חולים אינם בונים חסינות. לכן מחלה חדשה אפשרית תמיד. המונים גדולים במיוחד מהווים סיכון לזיהום.

יש להימנע ממגע קרוב ואינטימי עם אנשים. במיוחד בתקופות בהן מחלות זיהומיות משתוללות, חשוב שאנשים ישטפו ידיים מספר פעמים ביום. אנשים צעירים וזקנים נחשבים לסיכון יחסית לזיהום. אמצעי מניעה מובילים לאחריות אישית.

אם המחלה חוזרת, חולים בהחלט צריכים להישאר במיטה. הידרציה וחומרים נוגדי-גירוי נאותים מבטיחים התאוששות מהירה. מומלץ לחות נוספת. הרופא מקשיב לקולות הנשימה בפלג הגוף העליון.

התחלת טיפול מהיר מועילה להתאוששות. ברונכיוליטיס שחוזר על עצמו מספר פעמים יכול להתפתח לצורה כרונית. הנפגעים סובלים לעתים קרובות מאסטמה. כפי שמוצג, התערבויות רפואיות הן בעיקר חריפות. אמצעי מניעה נופלים על האדם הנוגע בדבר. חיי היומיום של החולים בדרך כלל מורכבים מנוחת מיטה. עם זאת, אין צורך בבדיקות המשך מתוזמנות.

אתה יכול לעשות זאת בעצמך

אם יש לך ברונכיוליטיס, עליך תמיד לראות רופא אם הסימפטומים האופייניים (קוצר נשימה, קוצר נשימה, נפיחות בגרון) אינם שוככים לאחר מספר ימים. ביקור אצל הרופא דחוף במיוחד אם הוא מלווה בעייפות או הפרעות שינה. עייפות, בעיות ריכוז וכאבי ראש הם סימני אזהרה ברורים של מסלול קשה - יש צורך בייעוץ רפואי בכל מקרה.

אם מתרחשות גם הפרעות בקצב הלב או בעיות במחזור הדם, רצוי לפנות לחדר המיון. עם תינוקות וילדים קטנים, אם יש חשד לסימפונות ברונכיאליטיס, יש לפנות מייד לרופא הילדים. זה נכון במיוחד אם נצפות בעיות בליעה.

אם האדם הנוגע בדבר אינו נוטל עוד נוזלים ומזון, יש לפנות לרופא. מכיוון שאלו שנפגעים מסימפונות ברזל הם פעוטות עד גיל שנתיים, ההפרעות הראשונות צריכות להוביל לרופא הילדים או לבית החולים.

על מבוגרים להבהיר את התסמינים ברגע שהם מובילים למגבלות בריאותיות או אפילו ליקויים פיזיים ופסיכולוגיים. בנוסף לרופא המשפחה, אנשי קשר אחרים הם גם רופא אף אוזן גרון או מומחה למחלות ריאות.