ב רפלקס בטן זהו רפלקס עצמי של גוף האדם, מה שמוביל להתכווצות בלתי רצונית של שרירי הבטן. תפקידו של רפלקס דופן הבטן הוא להגן על שריר הבטן מפני מתיחת יתר פסיבית ובכך למנוע נזק אליו. כישלון בכך עשוי להצביע על נזק לדרכי הפירמידה, למשל כתוצאה משבץ מוחי.
מהו רפלקס דופן הבטן?
רפלקס דופן הבטן הוא רפלקס עצמי אנושי, רפלקסים עצמיים מאופיינים בכך שגירוי ותגובה מתרחשים באותו איבר.
נוירופיזיולוגיה, העוסקת במנגנוני מערכת העצבים האנושית, מתארת רפלקס המחובר זה לזה באופן עצבני באופן מיוחד: השלכות של תא העצב, הדנדריטים, מקבלות את האות המגרה. דנדריטים ייעודיים אלה של תאי עצב תחושתיים נקראים דנדריטים afferent, שמקורם ב" affere "הלטיני, שפירושו" לספק "או" לנשיאה ".
במקרה של רפלקס עצמי, מה שמכונה התייחסות ל- Ia מעביר אות עצב זה לנוירון מוטורי דרך נקודת מיתוג יחידה. בהתאם לכך, שני תאי עצב וממשק (סינפסה) מעורבים בהעברת המידע של הגירוי המעורר.
מדעי המוח מתארים את הנוירון המוטורי כתאי עצב משתנים, הנגזרים מהמונח הלטיני 'efferre', 'לבצע'. בניגוד לנוירונים האפרפרנטיים, הנושאים מידע למערכת העצבים, העצבים האפקטיביים נושאים פקודות ממערכת העצבים לשרירים. האות הזרוע הזה גורם להתכווצות של השריר המקביל, מה שמביא במקרה זה לרפלקס של דופן הבטן.
כמו בכל הרפלקסים העצמיים, רפלקס דופן הבטן ממשיך ללא מעורבות מערכת העצבים המרכזית. לכן גוף האדם אינו יכול לעורר או לדכא את התנועה במודע.
פונקציה ומשימה
מתיחה פסיבית של שריר הבטן מעוררת את רפלקס דופן הבטן. תאי עצב חושיים מיוחדים הנמצאים בשריר מזהים את המתיחה. הגירוי המכני של הדנדריטים (afferents) מוביל לשינוי בפוטנציאל החשמלי של הנוירון. זה בתורו גורם לקיטוב של התא ומאפשר לו לייצר איתות כימי: הוא משחרר חומרים מסנג'רים מסוימים, מה שנקרא מעביר עצבים, לפער הסינפטי בין תא העצב החושי לנוירון הבא. תא העצב הבא מתעד את הגירוי הכימי בעזרת הקולטנים בדנדריטים שלו. באופן זה, אות העצבים מועבר מתא לתא.
גירויים מכניים שונים מסוגלים להפעיל את רפלקס דופן הבטן מצד אחד או משני הצדדים. דחיפה כנגד קשת התלבושות יכולה לעורר את רפלקס דופן הבטן וכן מכה נגד סמל הכוס. גם אם שריר הבטן שמעל עצם הערווה נמתח בצורה פסיבית מדי, גוף האדם מפעיל באופן אוטומטי את רפלקס דופן הבטן.
אחד מתפקידי הרפלקס הוא הגנה על השריר מפני מתיחת יתר. סיבי שריר הם רקמה אלסטית שהיא גמישה וניתנת למתיחה במידה מסוימת. עם זאת, גמישות זו מוגבלת. אם השריר נמתח באטיות, בהדרגה יתר על המידה, רק סיבים דקים בודדים של השריר יקרעו. ההשפעות של מתיחת יתר כה קלה אינן נוחות עבור האדם הנוגע בדבר, אך מתבטאות רק בצורה של השרירים הכואבים הידועים ואין להם השלכות בריאותיות מרחיקות לכת. עם זאת, הגדלת המתח על סיבי השריר יכולה לקרוע סיבי שריר שלמים ואפילו את השריר בכללותו.
לרפלקס דופן הבטן יש גם תפקיד הגנה חשוב נוסף: הוא מגן על אברי חלל הבטן מפני נזק אפשרי ממכות או נפילות. הכיווץ נוקשה את שרירי הבטן וכך נוצר מגן טבעי המגן על האיברים מפני גירויים מכניים. עם זאת, הגנה זו מספיקה רק במידה מסוימת. במקרה של תאונת דרכים או אלימות שהופעלה במכוון, ההגנה שמספקת רפלקס דופן הבטן אינה מספיקה. תוצאה אחת היא לרוב פגיעות באיברים הפנימיים בבטן.
במהלך בדיקה רפואית, הרופאים מניחים בדרך כלל שתי אצבעות על יד אחת על שריר הבטן ומקישים בקצרה על גב היד ביד השנייה או על פטיש הרפלקס. זה מאפשר להם לקבוע אם רפלקס דופן הבטן מופעל כצפוי. היעדרו עשוי להעיד על מחלה נוירולוגית או אחרת.
מחלות ומחלות
מחסור ברפלקס בדופן הבטן יכול להעיד על מחלות שונות. עם זאת, זה לא הסימפטום היחיד לכך, ואנשי מקצוע בתחום הרפואה לא תמיד יכולים לייחס את היעדרו למטרה יחידה. אם גירוי בשריר הבטן אינו מוביל לרפלקס דופן הבטן, הדבר עשוי להעיד על נזק לדרכי הפירמידה. דרכי הפירמידה הן חלק ממערכת העצבים הפירמידלית, השולטת בשלמותה בתנועות גוף האדם.
דרכי הפירמידה מתחילות בחוט השדרה המוארך (Medulla oblongata), שהוא חלק מהמוח, וממשיך על פני חוט השדרה, שם חוצים רוב סיבי העצב. הנוירונים המוטוריים המעורבים ברפלקס דופן הבטן ממוקמים גם הם. הם מייעדים מדעי המוח עם הקוד Th6-L1. מסיבה זו, פגיעה בדרכי הפירמידה משפיעה, בין היתר, על רפלקס דופן הבטן. בפרט, אם שריר הבטן מגיב לגירוי ברפלקס דופן הבטן בצד אחד בלבד, סביר להניח כי נזק לדרכי הפירמידה.
לשבץ מוחי (apoplexy) יש פוטנציאל לגרום לנגע זה. אירוע מוחי הוא נזק למוח שפוגע לעתים קרובות באזורים אחרים במערכת העצבים ונגרם על ידי אספקת דם לקויה למוח. היעדר רפלקס דופן הבטן הוא אפוא תסמין חמור המצריך אבחון קליני נוסף על ידי רופא.
