הפרעות סכיזואפקטיביות

הפרעות סכיזואפקטיביות הן מחלות נפשיות המתבטאות בשלב אחד או בשלבים מתחלפים בסימפטומים מאניים, דיכאוניים וסכיזופרניים. תסמינים דיכאוניים מלנכוליים הם חלק לא פחות מהתמונה הקלינית כמו תופעות רוח מאניות ותופעות קטטוניות, קטנוניות או הזויות.

מהי הפרעה סכיזואפקטיבית?

אזור סימפטומטי עיקרי של הפרעה סכיזואפקטיבית הם תסמינים מלנכולית-דיכאונית כמו הפרעות שינה, רגשות אשם או מחשבות על התאבדות.
© yamasan - stock.adobe.com

הקונספט של הפרעה סכיזואפקטיבית הוא מונח קולקטיבי למחלות נפשיות המכילות בו זמנית או לסירוגין את הסימפטומים של דיכאון, סכיזופרניה ומאניה. הפרעות סכיזואפקטיביות עומדות אפוא בין סכיזופרניה ומשפיעות על פסיכוזות, כאשר הסימפטומים שלהן נובעים בעיקר מחפיפה בין שני התחומים הללו.

על פי ICD-10, על המטופל לסבול מתסמינים רגישים וסכיזופרניים באותו שלב לצורך אבחון של הפרעה סכיזואקטיבית. משמעות הדבר היא כי מחלות נפשיות בכיוון זה אינן למעשה מחלות אינדיבידואליות, אלא שילובים מרוכזים משתנים של שלוש מחלות נפשיות שונות.

שקלול הסימפטומים יכול להשתנות. הפרעות סכיזואפקטיביות תוארו לראשונה באמצע המאה ה -19, אז הוזכרו פסיכוזות מעורבות או אירועים. רק בשליש הראשון של המאה העשרים קם המונח מחלה סכיזואפקטיבית.

סיבות

עד כה, הרפואה הניחה גורם גנטי סיבתי להפרעות סכיזואפקטיביות, אך זה טרם נקבע. התמונה הנוירוכימית והנוירואנדוקרינולוגית, התמונה הקלינית טרם נחקרה עוד יותר.

גורמים נפשיים ופסיכו-סוציאליים כמו סטרס, מצבים מלחיצים באופן פרטי או מקצועי, תגובות סביבתיות כמו גם קשיי שותפות, משפחה וחברות עשויים להתפתח לגורם משפיע נוסף על הופעת המחלה ועל מהלך המחלה. טרם נקבע מבנה אישיות מסוים עם רגישות מוגברת לסוג זה של מחלות נפשיות.

תסמינים, מחלות וסימנים

אזור סימפטומטי עיקרי של הפרעה סכיזואפקטיבית הם תסמינים מלנכולית-דיכאונית כמו הפרעות שינה, רגשות אשם או מחשבות על התאבדות. מצד שני, תסמינים מאניים כמו עוררות ניכרת, עצבנות יתר או עלייה עצומה בהנעה עצמית יכולים גם הם להרכיב את האזור הסימפטומטי העיקרי.

בנוסף לתסמינים אלה, ישנם כאלה של הפרעה סכיזופרנית, המתבטאים בתכונות קטטוניות, פרנואידיות או הזויות. בנוסף להפרעה רגשית על פי ICD-10, החולה סובל גם מהפרעה באגו כמו הבעת מחשבות, ממאניה שליטה כמו ההשפעה ההזויה, מההערות או הדיאלוגים של קולות, מהאשליה מתמשכת ולא מציאותית לחלוטין, משפה מבולבלת או מ תסמינים קטטוניים כמו שליליות.

הסימפטומים השכיחים ביותר בשלב המוקדם כוללים מצב רוח עייף, משעמם ומותש במהירות או מצוברח ומעט אגרסיבי. נדנדות במצב הרוח בין עליזות, מתפטרות לדיכאון נפוצות באותה מידה. בנוסף, יכולים להופיע סימני חרדה חרדים-פוביים. בנוסף, לעיתים קרובות יש הפרעות זיכרון וריכוז או שכחה הולכת וגוברת, ירידה בביצועים ומתח חסר מנוחה ועצבני.

לעתים קרובות יש גם כאבים ללא סיבה נראית לעין. ניתן להעלות על הדעת שינויים בהתנהגות ובאים לידי ביטוי בדרך כלל בחוסר אמון ובנסיגה חברתית. בנוסף לרגישות מוגברת לרעש ואור, יכולות להתרחש נוחות לא תקינות וכמעט לא מובנות.

אבחון ומסלול של מחלה

האבחנה של הפרעה סכיזואקטיבית נעשית על פי ICD-10. פסיכוזות סכיזואפקטיביות הן חד-שלביות או חד-שלביות. בקורס חד-פאזי מבדילים הפרעות סכיזודפרסיביות, סכיזומניות ודו קוטביות. הקורס לשינוי פאזות מתרחש בתדירות גבוהה יותר מצורת הקורס החד-שלבית.

במקרה זה, השלבים האישיים יכולים לכל אחד מהם להתכתב עם פרק מחלות סכיזופרניות, פרק מחלות דיכאוניות גרידא, פרק מחלות מאניות גרידא, אך גם פרק מחלות מאניות-דיכאוניות מעורבות. מצד שני, השלבים האינדיבידואליים יכולים להיות בעקביות גם מעורבים מאניים-דיכאוניים, סכיזודפרסיביים, סכיזומניים או דו-קוטביים. במקרים בודדים, התסמינים בעקביות של מחלה סכיזופרנית מעורבת מאנית-דיכאונית, כלומר המחלה מתבטאת בפרקים סכיזומניים-דיכאוניים.

סיבוכים

גם אם הפרקים מתרחשים בזה אחר זה, זה יכול לקרות בנסיבות מסוימות ללא מרווחי ביניים של בריאות מלאה. כמעט כל ההפרעות הסכיזואפקטיביות מציגות מספר סוגים של התקדמות לכל המאוחר בסוף המאוחר, מה שאומר שהתסמינים משתנים לעיתים קרובות. בסך הכל, רק שליש מהחולים נשארים יציבים. פרוגנוזה חיובית יותר קשורה לאפיזודות סכיזומניות יותר מאשר לצורות סכיזודפרסיביות יותר. הצורה הסכיזודפרסיבית במיוחד נוטה להיות כרונית בהמשך.

עקב הפרעות אלה, הסובלים מהסובלים סובלים מאיכות חיים מופחתת משמעותית וממגבלות חמורות בחיי היומיום שלהם. ככלל, המחלה מובילה למספר תלונות פסיכולוגיות שונות. הנפגעים סובלים מהפרעות שינה קשות ובכך גם מדיכאון או מהפרעות פסיכולוגיות. תחושת ההתרגשות הקבועה יכולה להתרחש גם ולהקשות על חיי היומיום.

מרבית החולים נראים עצבניים או תוקפניים מעט. יתר על כן, זה יכול להוביל לתחושות פרנואידיות או להזיות, אשר יכולות להשפיע לרעה מאוד על קשרים חברתיים. הסובלים מהנפגעים סובלים לעתים קרובות מאובססיה לשליטה ומתנודות במצב רוח חזקות. במיוחד אצל ילדים המחלה יכולה להגביל ולעכב משמעותית את התפתחות הילד.

הילדים סובלים גם מהפרעות בריכוז ולעתים קרובות הם נראים חסרי מנוחה או עצבניים. המחלה יכולה גם לגרום לרמת רגישות גבוהה לרעש או לאור ולהמשיך לסבך את חיי היומיום של המטופל. מצב זה מטופל בדרך כלל בעזרת תרופות.

עם זאת, תרופות נוגדות דיכאון יכולות להיות אחראיות לתופעות לוואי שונות. לא ניתן לחזות האם הטיפול יביא למסלול חיובי של המחלה. תוחלת החיים עצמה בדרך כלל אינה מופחתת או מוגבלת על ידי המחלה.

מתי כדאי לך ללכת לרופא?

נדרש רופא במקרה של התנהגות לא תקינה או מצוקה רגשית. יש לבדוק ולטפל בנדודי שינה, הזיות או אשליות. אם יש שינויי מצב רוח, בעיות זיכרון או הופעה עצבנית מאוד, יש לפנות לרופא.

אם יש שינוי בולט בכונן או בהתנהגות שמסכנים את עצמם או מכניסים אנשים אחרים למצב מסוכן, עליך להתייעץ עם רופא. חוסר רגישות למחלות מאפיין הפרעות סכיזואפקטיביות. לכן, לקרובי המשפחה או לאנשים מהסביבה החברתית מוטלת אחריות מיוחדת.

במקרה של יחסי אמון יציבים ובריאים, עליכם לשאוף לפנות לרופא יחד עם האדם הנוגע בדבר, כך שיאפשרו אבחון וטיפול רפואי. במקרים חמורים במיוחד יש להזעיק קצין רפואה. אם לא מתעלמים מכללים חברתיים, אם יש פעילות או אם האדם הנוגע בדבר הופך לאדיש, ​​הוא זקוק לעזרה.

רגישות חושית, שמיעת קולות או תקשורת עם יצורים דמיוניים הם תסמינים של ההפרעה. ביקור אצל הרופא נדרש מכיוון שלעתים קרובות מתבצעות פעולות על סמך האשליות הפוגעות. אם כבר לא ניתן לנהל את חיי היומיום ללא עזרה או אם ניכרים חששות קשים, נדרש גם רופא.

טיפול וטיפול

בשלב האקוטי, הטיפול והטיפול בחולים מופרעים באופן סכיזואידי מבוסס על התסמינים השוררים. טיפול בנוירולפטיקה מיועד לתסמינים סכיזופרניים בעיקר, ואילו ניתן להשתמש בליתיום גם כנגד תסמינים מאניים בעיקר. ניתן לתת תרופות נוגדות דיכאון רפואית כנגד תסמונות דיכאוניות בעיקרן, לפיה טיפול ערות לרוב מיועד לפסיכותרפיה.

בנוסף לטיפול חריף, חולים עם צורה סכיזואפקטיבית של המחלה מקבלים גם טיפול מונע בשלב, שיכול להתמקד בקרבמזפין או ליתיום, למשל. בהתאם למקרה הבודד, יתכן ויהיה צורך בטיפול מונע דו-חודשי בשלב המשלב את התרופות שהוזכרו עם נוירולפטיקה. הפסיכותרפיה המלווה מתמקדת בקונפליקטים עכשוויים ובמצבים מלחיצים. המוקד כאן הוא בהתמודדות עם המחלה והתמודדות עם השלכות המחלה.

אתה יכול למצוא את התרופות שלך כאן

➔ תרופות להרגעה וחיזוק העצבים

מְנִיעָה

לנוכח גורמי הסיכון הגנטיים שלכאורה בעיקר של הפרעות סכיזואפקטיביות, כמעט ולא ניתן למנוע את המחלה. כל מי שמזהה את הסימפטומים של המסלול המוקדם שהוזכר לעיל יכול לפחות ליהנות מאבחון מוקדם על ידי יצירת קשר עם מומחה.

עם הפרעה סכיזואפקטיבית, האדם הנוגע בדבר סובל מסכיזופרניה וגם ממצבי רוח מאניים או דיכאוניים. במקרים חמורים הוא מושפע משלוש ההפרעות לסירוגין.

טִפּוּל עוֹקֵב

כמו בכל מחלות נפש, הטיפול לאחר הטיפול הוא חלק הכרחי בטיפול. הימנעות מהישנות היא המטרה הסופית. אם האדם הנוגע בדבר נוטל תרופות פסיכוטרופיות כנגד התסמינים, הפסיכותרפיסט שולט בתהליך הריפוי. אם ההפרעה טופלה באופן משביע רצון בדרך זו, אין צורך עוד בטיפול צמוד.

עדיין צריך לתאם פגישות מזדמנות לבדיקות מעקב. סוג הטיפול שלאחר מכן תלוי בחומרת הסימפטומים ובשאלה אילו תנודות במצב הרוח מלבד סכיזופרניה מעמיסות על המטופל. תכונות דיכאוניות מקבילות דורשות טיפול לאחר טיפול אחר בהפרעות מאניות.

הפרעה סכיזואפקטיבית עלולה להוביל לחוסר יכולת לעבודה אם המחלה קשה. זה מביא עימו את הסיכון לדיכאון נוסף. במהלך הטיפול לאחר מכן האדם החולה בנוי ויש לקחת תחושה אפשרית של חוסר ערך. סכיזופרני עם התמכרות לקניות כביטוי למאניה מסתכן בסכנה ליפול לחובות.

תוכלו להתערב גם בפגישות המשך כאן. לפעמים צריך להזמין יועץ חוב לצורך כך. קרובים קרובים לרוב חווים את המחלה כנטל. במצבים כאלה הטיפול במעקב משתרע על הוריו של המטופל או על קרוביו על מנת לנהל טוב יותר את המחלה ואת השפעותיה.

אתה יכול לעשות זאת בעצמך

במקרה של הפרעה סכיזואפקטיבית, האפשרויות לעזרה עצמית מוגבלות ביותר. בגלל ההפרעה והלקויות הנלוות אליו, האדם שנפגע יכול לעשות מעט כדי לשפר את מצבו. הוא תלוי בעזרה ובתמיכה של אנשים אחרים לטווח הארוך. רק קרובי משפחה ובני הסביבה החברתית יכולים להשפיע לטובה על התפתחויות נוספות דרך התנהגותם, הבנתם והחלטותיהם. שיתוף פעולה עם רופא חיוני למחלה זו.

בנוסף, זה מועיל ביותר לרווחתו של האדם הנוגע בדבר במידה וסביבה חברתית יציבה קיימת ומתוחזקת לאורך זמן. למרות שבדרך כלל מחלה זו כרוכה בשהות אשפוז, קשר קבוע עם קרובי משפחה תומך ומסייע בהתמודדות עם המחלה. על פי מחקרים, תחושת הביטחון ושגרה יומית קבועה משפיעים לטובה על המטופל. עצמת התלונות נמוכה להפגנה כאשר יש קשר רציף עם בני משפחה מהימנים ובני משפחה. פעילויות משותפות המותאמות לצרכיו של האדם החולה מסייעות בשיפור המצב הכללי.

בנוסף, רצוי להשפיע על גורמים משפיעים כמו תזונה בריאה והימנעות מחומרים מזיקים כמו אלכוהול או ניקוטין.