אחת הסיבות שאנשים רבים מתקשים לשמור או לרדת במשקל כיום היא בגלל שהם מוטרדים שׂוֹבַע. יכולות להיות סיבות שונות.
מהי תחושת השובע?
תחושת שובע היא איתות גוף המתרחש בזמן האכילה ומראה לאדם שאוכל שהוא כבר לא יכול להכניס אוכל יותר. הוא נשלט על ידי המוח והוא תהליך מורכב שפרטיו טרם נחקרו במלואם. האינטראקציה בין רעב ושובע אחראית לספק לגוף מספיק מזון וחומרים מזינים.
הבחנה נעשית בין תחושת שובע לבין תחושת שובע המופיעה רק זמן מה לאחר הארוחה. במקרה של הפרעות בתחושת השובע, מנגנוני הוויסות של הגוף בין רעב, תיאבון ושובע אינם עובדים או אינם מתפקדים יותר כמו שצריך.
פונקציה ומשימה
תפקיד השובע הוא לספר לגוף מתי צרכ מספיק מזון וחומרים מזינים. תחושת השובע היא המקבילה לתחושת הרעב, האומרת לגוף מתי יש צורך במזון. צריכת המזון מוסדרת באמצעות יחסי גומלין של רעב ושובע.
הוא נשלט באמצעות ההיפותלמוס בדיקספלון. באזור זה של המוח נבדקים כל הגירויים הפנימיים והחיצוניים במהלך צריכת המזון ומשתחררים חומרים מסרים המעבירים תחושת שובע לגוף. בהקשר זה, שובע אינו מילה נרדפת להיות מלא: להיות מלא לוקח זמן לאחר הארוחה ומתאר את המצב לאחר הארוחה עד שתחושת הרעב הבאה תיכנס.
בהיפותלמוס יש מרכז רעב ומרכז שובע שפועלים בזמנים שונים. שניהם מהווים חלק מהרשת האורקסית השולטת בצריכת מזון. הקיבה שולחת את אותות השובע הראשונים בזמן האכילה כאשר המזון המושרש מותח את קירות הקיבה. אות גירוי זה מתקבל על ידי ההיפותלמוס.
עם זאת, אות הרוויה אינו בא מהקיבה המלאה בלבד, אך קולטנים כימיים שולחים איתותים מקבילים עד כמה נספגו חומרים מזינים. קולטנים אלה ממוקמים במעי ובכבד.
לשני האותות יחדיו השפעה על תחושת השובע ועל כמות האוכל הנצרך. לדוגמא, אם רק שתיה כמות גדולה של נוזלים דלים בקלוריות, הקיבה תתרחב ותיתן איתות, אך הקולטנים הכימיים לא יגיבו ולא תהיה תחושת שובע. זה עובד להפך. כאשר נצרכה כמות קטנה של אוכל בצפיפות גבוהה, הקולטנים הכימיים מגיבים מכיוון שנספגו מספיק חומרים מזינים, אך הקיבה לא מכיוון שהקירות לא נמתחו מספיק.
אותות אחרים של רוויה מועברים למוח על ידי הורמונים הנוצרים במעי במהלך תהליך העיכול, בחלקם דרך הדם, חלקם דרך דרכי העצבים וכו '. א. אינסולין ולפטין. ברגע שנשלחים מגוון של אותות שובע להיפותלמוס הוא מגיב עם שחרורם של חומרים המדכאים תיאבון כמו סרוטונין.
כמה גורמים עובדים יחד בתחושת שובע טרם נחקר. בנוסף להשפעות פיזיולוגיות, ככל הנראה גם פסיכולוגיות ממלאות תפקיד.
מחלות ומחלות
בהפרעות אכילה שונות כמו משקל עודף (השמנת יתר), הקאות (בולימיה) והשתוקקות למזון (אכילה זלילה), יחסי הגומלין של רעב, תיאבון ושובע אינם עובדים או אינם עובדים לחלוטין.
גם אם הסיבות לא נחקרו במלואן, הוכח כי אצל אנשים שלעתים קרובות אוכלים מנות גדולות, לקירות הבטן לוקח זמן רב יותר להגיב למתיחה. כתוצאה מכך הם נוטים לאכול יתר על המידה. אלה שאוכלים בחיפזון אוכלים כל כך מהר שהארוחה נגמרה עוד לפני שמדווחים על תחושת מלאות.
במקרה של אנשים הסובלים מעודף משקל, לא ברור לחלוטין אם הם כבר לא שולחים את אותות הרוויה הנכונים או האם הם לא יכולים לתפוס אותם כראוי. חוקרים חושדים כי תזונה תכופה מגרה את חילוף החומרים ובכך גם את ויסות הרעב והשובע. בהתבסס על חוויות דיאטה, הגוף חושש שהוא יצטרך ליצור עתודות ל"תקופות רעב "עתידיות כמו דיאטות וכבר לא שולח תחושת שובע.
בעיות בריאות הנפש יכולות גם להשפיע ולהפריע משמעותית את איזון התיאבון, הרעב והשובע. ב. פחד, כעס, עצב או מתח. אצל אנשים עם תשוקה, כמו אלה המתרחשים עם בולימיה, אכילה זלילה, אך גם אצל חלק מהאנשים הסובלים מעודף משקל, השליטה על הרעב והשובע אבודה לחלוטין. לעתים קרובות הם מפסיקים לאכול רק כאשר הם חשים בחילה.
פסיכולוגים רואים את אחד הגורמים להתנהגות אכילה מוסדרת באופן קפדני מדי, הן בדיאטות והן באכילה קבועה המופעלת על ידי ראש. אנשים שאוכלים בשליטת ראשם נמנעים ממזונות "לא בריאים" ומפסיקים לאכול לפני שהם מרגישים מלאים לחסוך קלוריות. כתוצאה מכך, הגוף נשאר ללא הרף מתחת לכמות הקלוריות הנדרשת, ולדברי הפסיכולוגים, מגן על עצמו בשלב מסוים בצורה של תשוקות מזון כאשר השליטה על הרצון z. ב 'נחלש בגלל לחץ. אפקט ה- יו-יו לאחר ירידה במשקל באמצעות דיאטה הוא דוגמא לכך.
