מחלת לדרדרוז

תַחַת מחלת לדרדרוז מובנת גידול של רקמת חיבור שפירה בכף הרגל. המחלה שייכת לפרברומטוזות.

מהי מחלת Ledderhose?

מחלת Ledderhose מורגשת בצלחת הגידים של כף הרגל. שם נוצרים קשרים ומתקשים.
© vladimirfloyd - stock.adobe.com

בְּ מחלת לדרדרוז, גם מחלת לדרדרוז המכונה רקמת חיבור צומחת בכף הרגל. זה מוביל להיווצרות קשרים מוקשים הגורמים לכאב ומגבילים את הניידות של כף הרגל. המחלה מתבטאת באפונורוזיס plantar (צלחת הגיד של כף הרגל).

מחלת Ledderhose מסווגת כמו פיברומטוזיס. זה קשור גם למחלת דופויטרן. בעוד סוליות כפות הרגליים מושפעות מגושים במחלת Ledderhose, זה המקרה עם מחלת דופויטרן על המשטחים הפנימיים של הידיים. הרופא הגרמני ג'ורג 'לדרדרהוס (1855-1925), שתיאר אותה, העניק למחלה שפירה את שמה.

מחלת Ledderhose מופיעה בתדירות גבוהה פי שניים אצל גברים מאשר אצל נשים. המחלה כוללת גידול איטי של גושים המרוכזים במרכז כף הרגל. לעיתים ניתן לעכב גם את צמיחת הצמתים, כך שהם לא יגדלו באופן זמני. בהמשך, צמיחתם מתחילה שוב ובאופן בלתי צפוי.

סיבות

מחלת Ledderhose נגרמת כתוצאה מגידול ברקמות החיבור. עם זאת, הסיבות למחלת Ledderhose המפעילות את הצמיחה אינן ידועות. Myofibroblasts, שהם תאים מיוחדים, אחראים לעלייה ברקמות החיבור. המחקר מתנהל עדיין ברפואה על מערכות היחסים המדויקות.

מדענים שונים מניחים את השפעתו של מרכיב גנטי בהתפתחות מחלת Ledderhose. אם סוליית כף הרגל נפגעה, גורמים גנטיים גורמים לשינויים ברקמת החיבור. בנוסף, המחלה מופיעה לרוב במשפחות, מה שמגדיל את הסבירות להשפעות גנטיות.

גורם סיכון חשוב נוסף הוא הימצאותם של פיברומטוזות אחרות כמו מחלת דופויטרן. מחלות כמו אפילפסיה או סוכרת (סוכרת mellitus) הן גם טריגרים אפשריים. מחלות כבד ומטבוליות, מתח וצריכת אלכוהול וטבק נחשבים אף הם לגורמים החיוביים.

תסמינים, מחלות וסימנים

מחלת Ledderhose מורגשת בצלחת הגידים של כף הרגל. שם נוצרים קשרים ומתקשים. כאשר הצמתים מגיעים לגודל מסוים הם מקשים על המטופל בהליכה. לרוב הם ממוקמים באמצע סוליית כף הרגל בקשת כף הרגל.

בעוד שבאנשים מסוימים נוצר רק גוש בודד, הוא נפוץ יותר אצל אחרים. אפילו גדילים שלמים אפשריים. אם הצמתים מופצים על כל כף הרגל הם צומחים יחד עם השרירים והעור שנמצא מעליהם. אך ישנן גם צורות קלות יותר של מחלת Ledderhose בהן רק חלק קטן מהסוליה של צלחת הגיד מושפע.

בנוסף, אין הידבקויות בשרירים ובעור. כרבע מכל החולים חולים במחלת Ledderhose בשתי רגליהם. זה לא נדיר שהמחלה מתקדמת בפרקים, כך שיכולים לקחת שנים עד שהתקדמה.

אבחון ומסלול של מחלה

כדי לאבחן את מחלת Ledderhose, הרופא סוקר תחילה את המטופל. הוא מודיע לעצמו על מחלות קודמות אפשריות והאם קיימים גורמי סיכון מסוימים. לאחר מכן נבדקת בדיקה מעמיקה של סוליות כפות הרגליים. אזורים אחרים בגוף נבדקים גם אם הם חריגים.

קשרים קשים הם אינדיקציה טיפוסית. את אלה כמעט ולא ניתן להזיז ביד. שיטות הדמיה משמשות לקביעת היקף הגושים. זה כולל בעיקר סונוגרפיה (בדיקת אולטרסאונד). ניתן לבצע גם הדמיית תהודה מגנטית (MRT), בעזרתה ניתן לרשום את ההתפשטות המדויקת של הגושים.

האבחנה מאושרת על ידי בדיקת הצמתים באמצעות מיקרוסקופ. לצורך כך נלקחת מהמטופל דגימת רקמות (ביופסיה). מחלת Ledderhose היא אחת המחלות הכרוניות שפירות. ריפוי מלא אינו אפשרי. עם זאת, טיפול מתאים יש אפשרות לחסל או לפחות להפחית את התסמינים.

סיבוכים

עם מחלת Ledderhose, הסובלים מהסובלים סובלים ממחלות שונות, המופיעות בעיקר על כפות הרגליים. החולים סובלים מניידות מוגבלת ובעיקר מכאבים המופיעים בעמידה והליכה. איכות חייהם של הנפגעים מוגבלת ומופחתת משמעותית על ידי מחלת Ledderhose. גם שרירים אחרים יכולים להיות מושפעים מהמחלה.

אולם התופעות לרוב אינן מופיעות לצמיתות, אלא בהתקפים, כך שהמחלה מאובחנת באיחור. בגלל המגבלות הפתאומיות בתנועה, הסובלים מהנפגעים סובלים לעתים קרובות מדיכאון או תלונות פסיכולוגיות. אצל ילדים מחלת Ledderhose יכולה להוביל להפרעות התפתחותיות ואולי לעכב אותן.

טיפול סיבתי במחלת Ledderhose הוא לרוע המזל לא אפשרי. מסיבה זו הטיפול מכוון בעיקר להגבלת כאב ומוגבלות בניידות. לרוב אין סיבוכים. בעזרת טיפולים שונים ושימוש בתרופות, ניתן לצמצם תלונות רבות כך שהנופגעים יוכלו להמשיך לחיי היומיום שלהם. עם זאת, גם מחלת Ledderhose יכולה לחזור. עם זאת, תוחלת החיים של החולה אינה מושפעת ממחלה זו.

מתי כדאי לך ללכת לרופא?

אם מבחינים בגוש קשה ובלתי ניווט בכף הרגל, יש לראות רופא. עם זאת, זה לא צריך להתכוון למחלת Ledderhose. המנתח האורטופדי הוא איש הקשר הסובל מכאבים או גושים חדשים בכף הרגל. רופא המשפחה יכול להביט גם בכף הרגל ולהפנות את האדם למומחה במידת הצורך.

אם האבחנה אינה ברורה, ניתן להזמין הדמיית תהודה מגנטית אם יש חשד למחלה של לדרדרוז. כדי לאשר את האבחנה, הרופא עשוי לבצע ביופסיה כדי לבחון את הגוש עוד יותר. יש לקבוע את שפירות הקשר.

ביקורים קבועים אצל הרופא הם נורמליים אם יש לך מחלת Ledderhose. לרוע המזל, טיפול כירורגי מביא לעיתים קרובות להישנות. לפיכך זה נמנע בעיקר. הגישות הטיפוליות שנרשמות לרוב מאטות את התפשטות רקמת הנהון. מדרסים מיוחדים יכולים להפחית לחץ בפיברומטוזיס שפירים. באיזו תדירות מצוין ביקור רופא כדי להתאים את האמצעים הטיפוליים תלוי בהיקף הגידולים.

ניתן להקרין את הכיבים. טיפולים פיזיותרפיים אפשריים גם למחלת Ledderhose. כל האמצעים הטיפוליים יכולים במקרה הטוב להאט את היווצרותם של קשרים. לא ניתן לראות תרופה לאבחון מחלת Ledderhose.

טיפול וטיפול

אחת המטרות החשובות ביותר לטיפול במחלת Ledderhose היא הפחתת דלקת והפחתת כאבים. בנוסף, המטופל אמור להיות מסוגל ללכת שוב. מדרסים רכים משמשים לרוב לשמירה על יכולת ההליכה. אלה מפחיתים את הלחץ הפנימי שנוצר על הצמתים.

לטיפול בכאב, הרופא בדרך כלל נותן לאדם הנוגע בדבר תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות (NSAID), המשפיעות גם על הדלקת. במקביל, ניתן זריקות סטרואידים לצמתים.

בשלבים המוקדמים של מחלת Ledderhose, רדיותרפיה באמצעות צילומי רנטגן רכים נחשבת גם כמבטיחה. הזרקת קולגןאז או טיפול בגלי הלם (ESWT) מסווגת גם כשימושית. אלה מובילים להתרופפות הקשר הקשה. קריותרפיה, בה הרופא מטפל בחולה בקור, נתפסת גם כמבטיחה.

יתכן שיהיה צורך בהתערבות כירורגית אם המחלה מתקדמת. אין זה נדיר כי לוחית הגיד תוסר לחלוטין. לעומת זאת, התערבויות חלקיות גורמות לרוב להישנות של צמתים. עם זאת, גם אם הקסם הפטנטרי מוסר לחלוטין, כ- 25 אחוז מכלל החולים נמצאים בסיכון לחלות בפיברומטוזיס מחודש. הניתוח יכול לפגוע גם בגידים, בעצבים ובשרירים.

תחזית ותחזית

מחלת Ledderhose עוברת בדרך כלל מסלול לסירוגין הנמשך מספר שנים. עם זאת, הפרוגנוזה טובה מאוד. בדרך כלל זה מספיק כדי להסיר את הקסם הנגוע ולהסיר את ההדק של מחלת Ledderhose. הטיפול בצילום הרנטגן מביא לחשיפה לקרינה, אשר בנסיבות מסוימות עלולה לגרום לתלונות גופניות. מכיוון שמשתמשים בעיקר בצילומי רנטגן רכים לטיפול במחלת Ledderhose, הסיכון לתופעות לוואי חמורות הוא נמוך יחסית. השימוש בטיפול בקולגנאז או בגל גלי הלם אינו מובהק ומבטיח.

הפרוגנוזה חיובית אם המצב מופיע כתופעות לוואי מתרופות כמו פרימידון או פנווברביטל. בדרך כלל מספיק להפסיק ליטול את התרופה המפעילה. תוחלת החיים אינה מוגבלת על ידי מחלת Ledderhose. עם זאת, ניתן להפחית את איכות החיים במהלך תקופת המחלה, מכיוון שכפות הרגליים מכאיבות קשות והמטופל בקושי יכול לדרוך על הסוליות מבלי לחוש כאבי לחץ עזים. במיוחד בשלב האקוטי של סבל זה יכול להוביל לאי נוחות קשה והגבלות בחיי היומיום. הרופא הכללי או הרופא המטפל יכול לבצע פרוגנוזה אמינה תוך התחשבות בגורם למצב ובמצב המטופל.

מְנִיעָה

טרם נקבע כיצד התפתחותה של מחלת Ledderhose. מסיבה זו, לא ידוע על אמצעי מניעה.

טִפּוּל עוֹקֵב

מעקב רפואי אחר מחלת Ledderhose נחוץ רק אם מדובר בניתוח. אחרת אין אמצעי מעקב. תרופות בעלות השפעה סימפטומטית או אמצעי טיפול אחרים, שאינם כירורגיים, לעולם אינן דורשות טיפול מעקב. במקרים מסוימים הטיפול אינו זמין אפילו בגלל רמת סבל מקובלת.

אם מתבצעת ניתוח להסרת הרקמה המוקשה מסוליות כפות הרגליים, יש להקפיד על מספר אמצעי מעקב. ניתן להסביר זאת בכך שכפות הרגליים כבר לחוצות מאוד בחיי היומיום. הריפוי הנכון של הפצעים והצלקות נעשה קשה הרבה יותר.

בנוסף להגנה בולטת מאוד על כפות הרגליים, שיכולה להיות מושגת על ידי המטופל על ידי אי הליכה או עמידה, יש להקפיד גם על היגיינת פצעים מיוחדת. שמירה על ניקיון והגנה מפני זיעה מפשטת את הריפוי ומונעת זיהומים.

על המומחה האחראי לעבוד עם המטופל תוכנית ריפוי מתאימה, תלוי בהיקף הניתוח. לאחר מספר שבועות, כאשר סוליות כפות הרגליים נרפאו, ניתן להעמיס שוב את הרגליים בהדרגה. עד כמה זה צריך להיעשות בהדרגה תלוי גם בהיקף הפעולה. אם מוסרים רק nodules בודדים, הסוליה מושפעת פחות מאשר עם fasciactomy מלא.

אתה יכול לעשות זאת בעצמך

מכיוון שמחלת Ledderhose אינה ניתנת לריפוי, חולים נאלצים ללמוד להשלים עם המחלה לטווח הארוך. בחלק מהמקרים רצוי לפנות לעזרה פסיכולוגית בנוסף לטיפול רפואי. בנוסף, מי שנפגע יכול להחליף רעיונות בנושא עזרה עצמית בפורומים שונים באינטרנט. בערים גדולות יותר קיימות גם קבוצות עזרה עצמית לאנשים הסובלים ממחלת Ledderhose או פיברומטוזיס באופן כללי. שם תוכלו למצוא גם מידע מפורט יותר על אמצעי עזרה עצמית.

חשוב גם לטפל בכפות הרגליים באופן קבוע ולהימנע מפציעות. יש להימנע מגירוי בכפות הרגליים. בקניית נעליים, וודאו כי הנעליים מתאימות היטב. במידת הצורך, על הנפגעים לפנות לפריטים אורטופדיים בהתאמה אישית או להשתמש במדרסים. בחלק מהמקרים, הליכה רגלית יחפה על משטחים רכים כמו דשא, חול או בוץ עוזרת. עיסויים בקירור ועדינות יכולים גם הם להביא לשיפור או למנוע הידרדרות.

רצוי גם לשנות את התזונה ולהקטין את צריכת הגלוקוז והפחמימות. למזונות המכילים נוגדי חמצון טבעיים רבים יש השפעה תומכת. לכן מומלץ לצרוך כמה שיותר פירות וירקות, אך גם קטניות. בדרך כלל ניתן עדיין לצרוך אלכוהול וקפה במתינות.