מנגנון אוילר-לילגסטרנד

של ה מנגנון אוילר-לילגסטרנד גורם להתכווצות של שרירי כלי הדם בדרכי הריאה במקרה של אספקת מספיק חמצן, מה שמשפר את יחס האוורור-זלוף של הריאות. המנגנון הוא רפלקס טבעי שמשפיע רק על הריאות. מנגנון אוילר-לילגסטרנד הוא פתולוגי בגבהים, למשל, שם הוא מקדם בצקת ריאות.

מהו מנגנון אוילר-לילגסטרנד?

במהלך התכווצות כלי הדם, כלי הדם מכווצים. זה מצמצם את חתך כלי הדם ומשנה את לחץ הדם. שרירי כלי הדם החלקים אחראים להיצרות כלי הדם, ובמידת הצורך, עם התרחבות כלי הדם, מוביל גם להרפיה ובכך להתרחבות הכלים. מצב המתח בשרירי כלי הדם מתווך על ידי חומרים שונים, למשל עם היצרות כלי הדם על ידי מה שמכונה vasoconstrictors.

מנגנון אוילר-לילגסטרנד מאופיין בהיצרות vasoconstriction. תהליך גוף טבעי זה מתרחש עם היפוקסיה, כלומר כאשר הרקמה אינה מספקת מספיק חמצן. דלדול החמצן הגלובלי והמקומי כאחד יכול להפעיל את רפלקס ה- Euler-Liljestrand ובכך לגרום להתכווצות vasocontriction ריאה או לתגובת כלי דם ריאתית היפוקסית. הרפלקס מגביר את התנגדות דרכי הנשימה באופן מקומי.

היווצרות וסקוקולציה כחלק ממנגנון אוילר-לילגסטרנד משפיעה רק על זרימת הריאה. היפוקסיה גורמת להתרחבות דם בכל כלי הגוף האחרים. כך שבעוד מחזור הדם הריאתי מתכווץ, כל שאר כלי השדה מתרחבים כדי לאפשר יותר דם הנושא חמצן לעבור.

פונקציה ומשימה

זרימת הדם דרך הריאות היא מקומית. כך גם במידת אוורור הריאות. רקמת הריאה מאווררת מקומית ומופעלת בצורה שונה. בשל מערכות יחסים גופניות, כמו כוח המשיכה, זרימת הדם גבוהה יותר בחלקי הבסיס, כך שלריאות הבסיס יש זרימת דם טובה יותר. מכיוון שגם אזורי הריאות הבסיסיים נמתחים פחות, האוורור באזורים אלה נמצא גם ברמה גבוהה יותר. בהשוואה ישירה לאזורי הבסיס, חלקי האפיקה של הריאה פחות מבולבלים ומאווררים.

זרימת הדם בפרט פוחתת מאוד מבסיס לבאליקה. גם האוורור פוחת, אך בהשוואה לזלוף, הירידה באוורור בכיוון האפייתי פחות משמעותית. כמות האוורור-זלוף מציינת את היחס בין אוורור הריאה לזילוף ריאות ובכך תפוקת לב. בשל ההבדלים המקומיים בין החלקים הבזאליים לאפיקליים, כמות האוורור-זלוף האפית גדולה מאחד. לעומת זאת, כמות האוורור-זלוף הבזילתי היא פחות מאחת. שוב, יחס אוורור-זלוף אופטימלי הוא אחד. יחס זה לא מושג בגלל ההבדלים המקומיים. ספיגת החמצן בדם אפוא אינה תואמת את האופטימום המוחלט.

באופן טבעי, ההבדלים בזלוף ואוורור באזורי הריאות הבודדים פירושם כי שברים בדם, כמו שאנט ימין-שמאל intrapulmonary, אינם מספקים חמצן. על מנת לשבור את הקשר הזה, מנגנון אוילר-לילגסטרנד מצמצם את התריסים המושפעים.

הרפלקס מתאים את זלוף הריאות לאוורור באזורים הרלוונטיים ובכך משפר את כמות האוורור-זלוף. רפלקס ה- Euler-Liljestrand משיג מטרה זו עם התכווצות של שרירי כלי הדם במחזור הריאה, המתווכת על ידי אספקת חמצן מופחתת.

במקרה של הפרעות אוורור בהקשר של דלקת ריאות, למשל, התכווצות כלי הדם מפיצה מחדש את הדם באמצעות מנגנון אוילר-לילגסטרנד. במקרה זה, חלקים פחות מאווררים מסופקים עם פחות דם מאשר אזורים מאווררים טוב יותר. במקרה של ספק, השפעה זו רלוונטית לשמירה על אספקת החמצן ברקמות בודדות ומביאה לחלוקה מחדש של הדם.

אתה יכול למצוא את התרופות שלך כאן

מחלות ומחלות

מנגנון אוילר-לילג'סטרנד הוא רפלקס טבעי, אך בהקשרים מסוימים יש לו השלכות שליליות גם על בריאות האדם. זה חל למשל על התפתחות יתר לחץ דם ריאתי בהקשר של ברונכיטיס חסימתי כרוני או אסטמה של הסימפונות. רפלקס אוילר-לילגסטרנד ממלא תפקיד מפתח בהתפתחות עלייה פתולוגית זו בהתנגדות כלי הדם ולחץ הדם במחזור הריאה. היצרות כלי הדם המתווכת על ידי הרפלקס מגדילה את העומס אחרי הלב הימני ובו זמנית יוצר עומס לחץ חדרי. הלב מגיב לכך בפיצוי. כתוצאה מכך, קיימת היפרטרופיה קונצנטרית באזור החדר הימני. הגדלה זו של הרקמה בחדר השמאלי יכולה לגרום לאי ספיקת לב ימנית. עם תופעה זו, ללב ימין כבר אין כוח שאיבה מספיק כדי להעביר מספיק דם חזרה לזרם הדם.

תופעת מחלה נוספת הקשורה במנגנון אוילר-לילגסטרנד היא בצקת ריאות של מחלת גבהים. מטפסי הרים הנעים בגבהים של יותר מ- 2000 מטר מעל פני הים סובלים ממחלת גבהים. המחלה היא הפרעת הסתגלות של האורגניזם המובילה להפרעות תפקודיות בגוף. ספורטאים שמתחילים את העלייה במהירות גבוהה ולא התאקלמו בעבר בעצמם נמצאים בסיכון מיוחד. אחד התסמינים הראשונים של מחלת גבהים הוא רטינופתיה, בה כלי הדם ברשתית בולטים וכך גורמים לירידה מתקדמת בראייה.

בצקת ריאות מתרחשת רק במחלת גבהים חריפה והיא נגרמת כתוצאה מהיצרות הכריתה ההיפוקסית שגורם הרפלקס אוילר-לילגסטרנד. העלייה בלחץ הזלוף מביאה לבצקת ריאות בגובה רב כאשר מפעילים בגבהים גדולים, מכיוון שיותר נוזלים מכלי הריאות עוברים לחלל האלוואולרי. בצקת ריאות גבוהה קשורה לסכנת חיים חריפה ויש לברר אותה ולטפל בה באופן מיידי אם יש ספק. מטפסי הרים בגובה רב מסתובבים באופן אידיאלי כאשר יש להם רטינופתיה ומתחילים בירידה או נשארים לפחות להתאקלם בגובה הנוכחי על מנת למנוע התפתחות של בצקת ריאות.