ה הפרעת המרה דיסוציאטיבית היא קבוצה של מחלות פסיכוסומטיות בהן מופיעים תסמינים גופניים לאחר מצב טראומטי פסיכולוגי. אבחנה מחייבת הדרת כל מחלות ממקור אורגני העלולות להסביר את התסמינים. הטיפול הוא באמצעות פסיכותרפיה וצורות של טיפול התנהגותי.
מהי הפרעת המרה דיסוציאטיבית?
© אורוואן - stock.adobe.com
הפרעות פסיכוסומטיות הן הפרעות פסיכולוגיות גרידא וגורמות לתסמינים גופניים כתוצאה מהקשרים בין הנפש לגוף. חלק מההפרעות הפסיכוסומטיות הן ארעיות, כלומר הן זמניות בלבד. הפרעת המרה דיסוציאטיבית נופלת בקטגוריה זו.
המונח הוא מונח מטריה להפרעות שונות הקשורות לתסמינים שונים. למרות שהתסמינים יכולים להיות פחות או יותר שונים זה מזה, הם חולקים מאפיין משותף אחד. במקום מחלה גופנית, אירוע מלחיץ הוא הגורם לכל הסימפטומים של הפרעת המרה דיסוציאטיבית.
כמו כל ההפרעות הפסיכוסומטיות האחרות, צורת הפרעת המרה מעוצבת על ידי הקשר בין תהליכים או רגשות נפשיים ותגובות גופניות. שינויים מוחשיים במורפולוגיה מתרחשים. הדרת מחלה גופנית היא התנאי הרלוונטי ביותר לאבחון כל הפרעת המרה דיסוציאטיבית.
סיבות
ברוב המקרים, הפרעות המרה דיסוציאטיביות מבוססות על קונפליקטים פסיכולוגיים שהמטופל לא יכול להתמודד איתם או יכול רק בקושי. העימותים הרלוונטיים ביותר מסוג זה תואמים אירועים טראומטיים. אירוע כזה יכול להיות מותו של אדם אהוב, למשל. על מנת להימנע ממתח נוסף, האדם המודאג מסנן במודע את גורמי הלחץ הנלווים אליו.
במקום להתמודד עם האירוע הטראומטי, עדיפה מחלה לכאורה עם תסמינים פסיכוסומטיים. באופן עקרוני, כחלק מהליך זה, האדם שנפגע חווה תחילה רווח ראשוני במחלה. לדברי החוקרים, העובדה שהמטופל שומר על התסמינים הגופניים במשך חודשים ואף שנים נובעת בעיקר מההתייחסות המוגברת שהאדם הנוגע בדבר מקבל מאנשים אחרים בגלל המחלה הנראית לעין.
חולים עם הפרעת המרה דיסוציאטיבית חווים, אפוא, בנוסף לרווח העיקרי ממחלה, רווח משני ממחלה, שמעודד אותם באופן לא מודע לשמור על הסימפטומים שלהם.
אתה יכול למצוא את התרופות שלך כאן
➔ תרופות להרגעה וחיזוק העצביםתסמינים, מחלות וסימנים
חומרת התופעות והתבטאותן בהפרעת המרה דיסוציאטיבית משתנה ביותר. לעתים קרובות יש סימפטום יחיד, כמו אמנזיה חלקית. במקרים אחרים, הכישורים המוטוריים של המטופל נפגעים, ההתקפים מתרחשים, או הפרעות ברגישות ואף הפרשה מתבטאת. אמנזיה היא אחד התסמינים המובילים.
מעל לכל, החולה אינו זוכר את האירוע המלחיץ. בנוסף לתופעה זו, יכול להתרחש חושים דיסוציאטיביים, המשפיעים על יציבה, מתח שרירים ויכולת התגובה לגירויים סביבתיים. בנוסף לטראנס ומצבי החזקה, יכולות להיות הפרעות בתנועה דיסוציאטיבית, מעל הכל תנועה מופחתת או הפרעת קואורדינציה עד אטקסיה, דיסטוניה או מיוקלוניה.
התקפים דיסוציאטיביים הדומים לאפילפסיה כמו גם הפרעות תחושתיות או חושיות בעור, ראייה, שמיעה או ריח הם גם סימפטומטיים. בשילוב עם הפרעת המרה, יכולות להיות הפרעות דיסוציאטיביות כמו תסמונת גאנזר. בנוסף, לעיתים קרובות מופיעים הפרעות אישיות או הפרעות חרדה.
אִבחוּן
ככלל, הצעד הראשון לוקח חולים עם הפרעת המרה דיסוציאטיבית לנוירולוג. כחלק מההיסטוריה הרפואית או ההיסטוריה החיצונית, נוירולוג פוסק לעתים קרובות גורמים אורגניים לתסמיני הכשל הנוירולוגי. רק במקרים הנדירים ביותר הכישלונות נראים כל כך אמיתיים שמזמינים הדמיה.
לאחר שלילת מחלות אורגניות, סביר להניח שהחשד להפרעת המרה דיסוציאטיבית אם התסמינים מתאימים. לצורך אבחון נוסף ניתן להשתמש בשאלונים להערכה עצמית ולהערכה חיצונית. יש לשלול מחלות הרגעה מהאבחנה המבדלת על מנת לאבחן הפרעת המרה דיסוציאטיבית.
בנוסף, כחלק מהאבחון נקבע באופן אידיאלי את החוויה הטראומטית שהפעילה את התסמינים. הפרוגנוזה של הנפגעים תלויה בעיקר בזמן האבחון ובמידת הכרוניזציה של ההפרעה.
מתי כדאי לך ללכת לרופא?
יש להתייעץ עם רופא ברגע שמתפתחות אי סדרים פיזיים ופסיכולוגיים. תמיכה רפואית נדרשת לאחר חוויה טראומטית או במקרה של בעיות במשחק הגומלין והנפש.
אם יש הפרעות תחושתיות או התקפים, מחלה מתמשכת או אובדן חיוניות, יש צורך ברופא. אם כבר לא ניתן לקיים את החובות הפרטיות והמקצועיות היומיות כרגיל מכיוון שרמת הביצוע הכללית מופחתת, יש לבקר אצל רופא.
עם כאבי ראש, חווית כאב מפוזרת, עייפות, חוסר רשלנות וחוסר שקט, יש סיבה לדאגה. יש לטפל בבעיות במערכת העיכול, שינויים גדולים במשקל הגוף וחולשה כללית. על רופא להבהיר את הסימפטומים אם הם נמשכים מספר ימים או שבועות, ואם הם מתגברים בעוצמתם או בהיקפם. יש לבחון הפרעות בריכוז או בקשב, בעיות מוטוריות וקשיי תיאום.
יש להתייעץ עם רופא במקרה של פחד, תחושת ערפל, שינויים בשרירים או באישיות. יש לדון עם רופא על נסיגה חברתית, מצב רוח מדוכא ולחץ מתמשך. אם התסמינים מתעוררים לאחר התנסות באירוע חיים אינטנסיבי ומכונן, רצוי לעבוד עם רופא או מטפל.
רופאים ומטפלים באזורכם
טיפול וטיפול
מטופלים עם הפרעת המרה דיסוציאטיבית מטופלים באופן סיבתי. המשמעות היא שהמטפל מתחיל לטפל בגורם להפרעה. ברגע שהמתח של האירוע כבר לא נתפס כסטרס והטראומה התגברה ברובה, הסימפטומים האישיים של המחלה נסוגים.
טיפול סימפטומטי יטפל רק בתופעות. קיימים שלבים טיפוליים סימפטומטיים להקלת התסמינים האישיים, למשל, בצורה של טיפולים תרופתיים שמרניים עם חומרים כמו בנזודיאזפינים. התרופה הינה תרופת הרגעה המפחיתה כיום את רמות הסבל הגבוהות של חולים עם הפרעת המרה דיסוציאטיבית.
עם זאת, בטיפול מודרני הטיפול התרופתי משמש לכל היותר כאמצעי נלווה, על מנת להפוך את החרדה של המטופל לשליטה עד לריפוי הגורם וכך לשפר את איכות חייו הנוכחית. המוקד העיקרי של הטיפול בחולים עם הפרעת המרה דיסוציאטיבית הוא טיפול התנהגותי, המאפשר למטופל לבחון מחדש מצבים והתנהגותם שלו.
בשיחות פסיכותרפויטיות נעשים גם ניסיונות לשחרר את המטופל מוקדם ככל האפשר מהבידוד שנגרם לעצמו ולהחזיר אותם למציאות. אחרת ההפרעה עלולה להפוך לכרונית, שתדרוש טיפול לטווח הארוך ותקשה על הריפוי הרבה יותר.
תחזית ותחזית
הפרוגנוזה של הפרעת המרה דיסוציאטיבית נחשבת לחסויה. מטופלים רבים חווים מספר הפרעות נפשיות המפחיתות את סיכויי ההחלמה. אם מאובחנת הפרעת ההמרה הדיסוציאטיבית יחד עם הפרעה רגשית, התמכרות, הפרעת אכילה ואישיות, ניתן לצפות את מהלך המחלה לאורך מספר שנים או עשורים. בחלק מהמקרים אין ריפוי.
הסימפטומים של הפרעת המרה דיסוציאטיבית יכולים להתפתח באופן פתאומי לאחר אירוע מפעיל וגם לצמצם באופן מוחלט במהלך ההמשך. עם זאת, לרוב לא ניתנת הקלה קבועה. כאשר חווים אירוע קריטי חיים חדש או מתמודדים עם נסיבות טראומטיות מודחקות, התלונות מופיעות שוב. אלה יכולים להיות שונים בהיקפם ובעוצמתם מהתלונות הידועות.
בעיקרון, אבחון מאוחר מוביל לפרוגנוזה פחות טובה. לחולים שאינם חווים ריפוי כלשהו של התסמינים, מטרת הטיפול מכוונת לשלב את התסמינים בחיי היומיום. ההחלטה על מטרת הטיפול תלויה בסיבה להפרעת ההמרה ובאישיותו של המטופל.
באמצעות השילוב מושג שיפור כולל ברווחתו, שכן ההתמודדות עם המחלה מפותחת ומוכשרת בטיפול התנהגותי. האדם הנוגע בדבר לומד כיצד להגיב היטב למצבים בחיים ולצרכי גופו.
אתה יכול למצוא את התרופות שלך כאן
➔ תרופות להרגעה וחיזוק העצביםמְנִיעָה
ניתן למנוע הפרעת המרה דיסוציאטיבית על ידי התמודדות מונעת של מצבים עם סטרס פסיכולוגי וטראומה בליווי רופא מומחה.
טִפּוּל עוֹקֵב
מרבית המקרים הטיפול במעקב אחר מחלה זו קשה מאוד. בראש ובראשונה יש לבחון את המחלה בצורה מקיפה על ידי פסיכולוג ולהתייחס אליה, לפיה לא יכולה להיות ריפוי עצמי. ככל שמתגלה הפרעת המרה זו מוקדם יותר, כך בדרך כלל המשך יהיה טוב יותר.
מסיבה זו, חשוב לאבחון מוקדם של הפרעת המרה. חשוב גם שבני משפחה או חברים יתמודדו עם מחלה זו ויידעו את עצמם על התסמינים והשפעותיהם. הם יכולים לעזור רק למי שנפגע אם יש להם היכרות מעמיקה עם המחלה.
דיונים אינטנסיביים ומעל הכל אוהבים עם האדם שנפגע חשובים מאוד בכדי להקל על הסימפטומים. במקרים רבים, חולים בהפרעת המרה תלויים גם בנטילת תרופות. חשוב לוודא שהמינון נכון וכי הוא נלקח באופן קבוע. במקרה של תלונות חמורות, הקרובים יכולים לשכנע את האדם הנוגע בדבר לפנות לטיפול במוסד סגור. בדרך כלל, מחלה זו אינה מקטינה את תוחלת החיים של המטופל.
אתה יכול לעשות זאת בעצמך
מכיוון שהפרעת המרה דיסוציאטיבית היא הפרעה פסיכולוגית, האפשרויות לעזרה עצמית עבור הנפגעים הינה ניתנות לניהול. אחד הסימפטומים של המחלה הוא חוסר התובנה לגבי המחלה. לא ניתן לשנות את המחשבות והמעשים של האדם מיוזמתך כך שיכול להתרחש. לכן על האדם הנוגע בדבר לפנות לעזרה מקצועית.
לאחר ביצוע האבחנה, כדאי לקבל מידע נרחב על התקדמות המחלה. באמצעות העבודה החינוכית ניתן להשיג שינויים ושיפורים. מכיוון שאנשים ממעגלים חברתיים קרובים מתמודדים לעתים קרובות עם התלונות של המטופל, אנשים אלו צריכים גם ליידע את עצמם מספיק על הפרעת המרה דיסוציאטיבית.
הידע על מאפייני ההפרעה הנפשית עוזר לכל המעורבים בסביבה הקרובה בחיי היומיום להימנע מקונפליקטים. ההבנה של ההתנהגות המוצגת גוברת והיא הופכת למובנת יותר עבור קרובי משפחה או חברים. פגיעות רגשיות אישיות פוחתות ברגע שנלמד ההפרעה להתמודד איתה.
למרות כל המצוקות, סביבה חברתית יציבה חשובה לשמירה על שביעות רצון מהחיים. מסיבה זו מומלצת גישה פתוחה להפרעה הנפשית. התנהגות הנסיגה אינה תורמת שכן היא גורמת לבעיות נוספות.
.jpg)
.jpg)
