ה זנב הורסה הוא צמח מרפא ממשפחת זנב הסוס. הוא משמש בין היתר לזיהום בשלפוחית השתן.
התרחשות וטיפוח זנב סוס
ניתן לייחס את השם סוס הסוסים לשימוש הצמח כחומר ניקוי לחפצי בדיל. לחומצה הסילית שנמצאת בתוך הצמח השפעה של גוף מנקה. מסיבה זו נשכחה זמנית חשיבותו של זנב הסוס כצמח מרפא. תכונות הריפוי שלו הוערכו על ידי רופאים יוונים ורומאים בתקופות קדומות.
זנב סוס הוא רב שנתי שגדל בצורה הטובה ביותר באדמה לחה או במים. לרוב הוא גדל בשדות, בשדות ובצדי דרכים. שורשי צמח המרפא יכולים להגיע לעומק של 1.60 מטר באדמה. הגובה החיצוני הוא בין 10 ל -50 סנטימטרים. הקלעים הירוקים מגיעים לעובי ממוצע בין 3 ל -5 מילימטרים. מאפיין הבחנה אופייני לזנב הסוס הוא ענפיו הזקופים והתוססים.
זנב הורסה הוא יליד יבשת אירופה וצפון אסיה. שם העץ מעדיף בעיקר מיקומים שטופי שמש עם קרקעות עלובות. אבל יש גם דגימות זנב סוס באוסטרליה, ניו זילנד ודרום אפריקה. לזנב הסוס כמה מרכיבים איכותיים. מדובר בסיליקה, חומצות צמחיות, פלבנואידים, חומצות קרבוקסיליות, אשלגן וגליקוזידים. חומרים אלה נחשבים בעלי ערך מבחינה רפואית.
בעוד חקלאים מסווגים את זנב השדה כעשב עשב, אנשים אחרים מעריכים אותו כצמח מרפא. בין תומכיו היה הכומר וההידרותרפיסט הבווארי בוואריה סבסטיאן קניפ (1821-1897), שאמר כי העשב השפיע על ריפוי גידולים. את ההשפעה החיובית של זנב הסוס אושרו גם על ידי הצמחי המרפא מריה טרבן (1907-1993) והביולוג הצמח ריצ'רד ווילפור (1905-1978).
אפקט ויישום
ניתן לייחס את ההשפעה החיובית של זנב הסוס לרכיבים המקדמים את בריאותו. אלה מתאימים לטיפול במחלות ומחלות שונות. על מנת להשתמש בצמח המרפא, נקצצים הקציצים הצעירים והסטריליים הנוצרים בחודשי האביב והקיץ. זמן הקציר הוא בדרך כלל בין מאי לאוגוסט.
החלקים העליונים של יורה הצמח הם בעלי חשיבות מיוחדת. הם זקוקים לטיפול מיוחד על מנת שיוכלו לפתח את תכונות הריפוי של מרכיבי הצמח. הקלעים שנאספו מיובשים באוויר. לאחר שחתכו אותם לחתיכות קטנות ניתן לשפוך את החלקים השימושיים בצמח במים חמים ולהכין כתה.
מרכיבי זנב הסוס הם בעלי תכונה של השפעה משתן. באופן זה ניתן לשטוף ביסודיות את דרכי השתן, כמו שלפוחית השתן, השופכה והשופכה, מה שאומר שזורקים חיידקים מזיקים. זו הסיבה שסל סוס מתאים במיוחד לטיפול בדלקות בדרכי השתן.
זנב סוס משמש לעתים קרובות גם כמרכיב בתה שלפוחית השתן או תה הכליות. מאפיינים חיוביים נוספים הם השפעה מטהרת דם, המוסטטית, כריתה, מעיקה ומחזקת. זנב הורסה נחשב גם כמועיל להפרעות במאזן המגנזיום. מכיוון שבקלות ניתן לבלבל בין זנב הסוס לבין סולם הביצות הרעיל, רצוי לא לאסוף את הצמח בעצמכם.
חשיבות הבריאות, הטיפול והמניעה
זנב הורסה שימש ברפואה העממית לפני מאות שנים. זה השתמש בצמח הרפואה כנגד מגוון רחב של תלונות. אלה כללו דימום בקיבה, צנית, אוסטיאופורוזיס, שיגרון, עור יבש, אקזמה, דלקות ברירית הפה, חניכיים מדממות, עצמות שבורות ואובדן שיער.
בנוסף, המטופלים התרחצו במרחצאות ושטפו את זנב הסוס אם הם סבלו מיובני זקן, פצעים, דלקות במיטת הציפורניים, טחורים או רגליים פתוחות. העשב אפילו שימש כיבים סרטניים.
כיום זנב סוס השדה משמש בעיקר לטיפול בדלקות בדרכי השתן ולהשטחת הכליות. לצורך כך המטופל נוטל את סוס הסוס בצורה של תה. הוא מניח ¼ ליטר מים רותחים על שתי כפיות זנב סוס. לאחר שתערובת התה ספוגה במשך 30 דקות, היא מסוננת ונלקחת חמש פעמים ביום.
בדרך זו ניתן להאיץ את הפרשת השתן וכך גם של חיידקים מזיקים. עם זאת, לא מומלץ לקחת תה זנב סוס אם המטופל סובל מהפרעות תפקודיות של הלב, הכליות או הבצקת (אחזקת מים בגוף).
תחום אחר ליישום זנב הסוס הוא טיפול במערכת גזים. לשם כך מניחים כרית חמה על הבטן למשך חצי שעה. במקרה של דלקות בדרכי השתן, המטופל מניח את הכרית על הכליות. עם זאת, כדי להימנע מקשקשת, אסור שהכיסוי יהיה חם מדי. נגד הצטננות, תה עם זנב סוס יכול לשמש גם כשטיפה באף. אמבטיה בירך עם זנב סוס נחשבת מועילה כנגד דלקת שלפוחית השתן, מחלות ערמונית, שיגרון או דליות.
לאמבטיה מוסיפים לליטר אחד של מים קרים 50 גרם זנב סוס מיובש. תערובת זו נשארת לילה. למחרת, זנב הסוס מסונן. המטופל מערבב את שארית הנוזל עם מי האמבט שלו. לאחר מכן הוא מתרחץ במרחץ הירך למשך כ- 15 דקות ואז נח שעה. בנוסף, גלישת זנב סוס יכולה להועיל נגד כיבים, אקזמה ודלקת גידים ובוריטיטיס.
