חסימה סימפטית

כפי ש חסימה סימפטית הפרעות מלאכותיות של ענפי עצבים מסוימים במערכת העצבים הסימפתטית האוטונומית באזורים מסוימים בגוף נקראות.

ההפרעות והבלתי הפיכים בעיקר של עצבים הסימפתטיים נעשים על ידי התערבויות אנדוסקופיות מכניות או על ידי החדרת מקומי של חומרים כימיים לוריד הנמצא קרוב לעצב שיש להעבירו. ההתערבויות מתבצעות לטיפול בכאבים כרוניים וכדי להכיל הפרשת זיעה מוגברת פתולוגית (הזעת יתר).

מה החסימה האוהדת?

הפרעות מלאכותיות של ענפי עצבים מסוימים במערכת העצבים הסימפתטית האוטונומית באזורים מסוימים בגוף נקראות סגר אוהד.

מערכת העצבים האוטונומית, המכונה גם מערכת העצבים האוטונומית, שולטת באופן לא מודע במספר גדול של תפקודי גוף, שרק מעטים מהם יכולים להיות מושפעים באופן מודע, כמו נשימה. מערכת העצבים הווגטטיבית כוללת את מערכת העצבים הסימפתטית והפרסימפתטית, אשר לרוב פועלת זו בזו בצורה אנטגוניסטית.

כמרכיב שלישי, מערכת העצבים העצבית (ENS), מערכת העצבים במעי או המעיים, כלולה במערכת העצבים האוטונומית. מערכת העצבים הסימפתטית המופעלת מכניסה את הגוף ללחץ ושולטת בתפקודי הגוף באופן שניתן להשיג ביצועים מקסימליים שרירים ואנרגטיים לצורך בריחה או התקפה. מערכת העצבים הפאראסימפתטית פועלת לרוב כמתנגדת למערכת העצבים הסימפתטית ומייצגת הרפיה, צמיחה והתייצבות פנימית. המערכת הסימפתטית לא רק שולטת בתפקודי הגוף, אלא גם בתחושות הנתפסות במודע, כמו כאב ורבים אחרים.

בניגוד למה שמונח המונח, המצור האוהד בדרך כלל אינו ממוצא טבעי, אלא נוצר בכוונה על ידי התערבות אופרטיבית. חסימות סימפתטיות מבוצעות על ענפים מסוימים במערכת העצבים הסימפתטית על מנת לכבות ממש תקלות ברורות שלא ניתן לטפל בתסמינים בדרך אחרת. ניתן להשיג חסם סימפטי באמצעות מכנית על ידי התערבות אנדוסקופית או באמצעות גורם תוך ורידי לאתר בו סניף העצבים הסימפתטיים נמצא בסמיכות. מרבית ההליכים הם הפיכים אלא אם כן העצב נותק לחלוטין.

פונקציה, אפקט ומטרות

התחומים החשובים ביותר ליישום המצור הסימפתטי הם הזעת יתר ראשונית, הזעה מוגזמת ובלתי נשלטת באזורי גוף מוגבלים ומצבי כאב כרוניים מסוימים.

היווצרות זיעה על הגוף נשלטת באהדה ומשמשת בדרך כלל לוויסות חום הגוף. עם זיעה מוגברת כמעט על כל שטח הגוף, נעשה שימוש באפקט הקירור של הקור המתאייד ומהווה אמצעי יעיל לקירור הגוף בזמן פעילות גופנית נמרצת ו / או בטמפרטורות גבוהות בחוץ. הפרשת הזיעה באזורים מסוימים בגוף כמו בבית השחי, במצח ובאזור האינטימי, לעומת זאת, משמשת גם לתקשורת, הודעה על רגשות קיימים כמו פחד, כעס תוקפני או גם על המצב המיני. החומרים הריחניים הכלולים בזיעה במקרים אלה נספגים ומעובדים באופן בלתי מודע ישירות בגזע המוח.

מהבחינה הזו נראה הגיוני כי הפרשות זיעה בבתי השחי או במצח יכולות להיות תוצאה של רמת לחץ מוגברת ולא צריך להיות משולב עם הפרשת הזיעה בכל הגוף למטרות קירור. אצל חלק מהאנשים קיימת עלייה פתולוגית ולאלה הסובלים מהיווצרות זיעה לא נוחה מאוד בבתי השחי ולעיתים באזורים אחרים בגוף. הזיעה המוגברת קשורה לעיתים קרובות לשטיפת פנים. אם טיפולים שמרניים ומלחמה בסימפטומים עם דאודורנטים או אבקות אינם מצליחים, הטיפול היעיל היחיד שנותר הוא בדרך כלל סתימה של העצבים הסימפתטיים הגורמים להזעה מוגזמת באזורי הגוף המדובר.

ברוב המקרים מדובר בעצבים סימפטטיים באזור החזה, אם הראש והידיים מושפעים, וגם בתי השחי מושפעים. יש לחסום עצבים סימפתטיים באזור המותני כאשר הרגליים ואזור אברי המין מושפעים. בדרך כלל משתמשים בהליכים כירורגיים זעיר פולשניים כדי לחסום את העצבים הסימפתטיים. ניתן לבצע את החסימה עצמה על ידי חרמה, ניתוק או על ידי הסרתה כראוי באמצעות קליפ טיטניום. ההידוק עם קליפס טיטניום בדרך כלל הפיך. התחום השני של יישום המצור הסימפתטי הוא טיפול בכאבים כרוניים, אשר יש להבטיח מהם באמצעות אבחנה מבדלת שהם נגרמים על ידי עצבים אוהדים.

לעיתים קרובות מדובר בכאב נוירופתי כ"שארית "של מחלה קודמת קשה כמו הרפס זוסטר (שלבקת חוגרת). המצור הסימפתטי משמש רק כטיפול כאשר טיפולים שמרניים אינם מובילים להקלה על הכאב. בדרך כלל נבחר כחסימה של העצב הסימפטטי עם חומרים כימיים. החומרים הפעילים מוזרקים לווריד בסמוך לקטע העצב המדובר. במהלך ההליך, הווריד נקשר מול אתר ההזרקה ומאחוריו במשך כ 20 דקות כך שהחומר הפעיל לא יועבר על ידי הוריד לפני שהוא מתחיל לעבוד על מערכת העצבים הסימפתטית.

סיכונים, תופעות לוואי וסכנות

ההליכים הכירורגיים האינטנסיביים ביותר, שמטרתם חסימת חלקי עצבים מסוימים, מפותחים היטב והסיכונים הרגילים, החלים גם על התערבויות מינימליות פולשניות אחרות, אינם גבוהים יותר אפילו עם חסימות אוהדות. עם זאת, ההתערבויות דורשות טיפול רב מכיוון שישנו סיכון מהותי לפגיעה בעצבים או בכלי אחרים, עם השלכות חמורות לעיתים במקרים פרטניים.

לדוגמא, אם מערכת העצבים הסימפתטית חסומה באזור החזה (סימפטומיה טרנססטורכית) והגנגליון המעופש נפגע, יכולה להופיע הפרעה חד-צדדית של הבעת פנים עם עפעפיים שמוטים (תסמונת הורנר). קיים גם סיכון נמוך לשיתוק חוט הקול. הזעת פיצויים מופיעה כתופעת לוואי בלתי רצויה עם כל חסם סימפטי לטיפול בהזעת יתר, מכיוון שגוש העצבים אינו מבטל את הגורם להזעה מוגזמת. באופן עקרוני יש להעדיף טכניקות כירורגיות המאפשרות הסרת חסימת העצבים.

כאשר מערכת העצבים הסימפתטית נחסמת כימית על ידי הרדמה מקומית, יש מצד אחד הסיכון הרגיל לפצוע את הוריד או כלי העורקים וסיכון נמוך לזיהום. לאחר הסרת חסימת הווריד, הרדמה יכולה להוביל לתגובות אלרגיות אם יש חוסר סובלנות.