ה וירוס רובלה משפיע רק על אנשים ומעורר בהם אדמת. מחלת ילדות זו מדבקת מאוד, אך כאשר היא מתרחשת היא מביאה לחסינות לכל החיים. נגיף האדמת (גם וירוס רובלה) גורם לכתמי עור אדומים אופייניים (exanthema) בפנים ובגוף העליון כמו גם חום ונפיחות בבלוטות הלימפה. הפתוגן מופץ ברחבי העולם. עם זאת, במדינות בהן שיעור החיסונים גבוה יותר מ- 90 אחוז מכלל הילדים (כמו גרמניה) המחלה מתרחשת לעיתים רחוקות. עם זאת, נגיף האדמת מסוכן אם נגוע במהלך ההיריון. עוברת רובלה עוברית יכולה להוביל למומים חמורים אצל הילד ולהפלות. ברחבי העולם מוערך מספרם השנתי של ילדים שנולדו עם פטופתיה של עוברי אדמת בסביבות 100,000.
מהו וירוס רובלה?
נגיפי רובלה שייכים לסוג Rubivirus. אתה הנציג היחיד שם. משפחתם היא Togaviridae (Togaviruses), אשר הגנום שלהם מייצג בדרך כלל RNA חד-גדילי עם קוטביות חיובית. הגנום עטוף בקפסיד של עשרים פנים (איקוסאהדרלה). שלושת החלבונים המבניים של נגיף האדמת נוצרים על ידי חלבון הקפסיד ושני חלבוני המעטפה (E1 ו- E2). לחלקיקי הנגיף של הטוגירוסים יש צורה כדורית. הם מוגנים מבחוץ על ידי קרום שומנים, מעטפת הנגיף. מבנה פני הנגיף אחיד, לכן יש רק סרטיפ אחד של נגיף האודם.
הפתוגנים מועברים באמצעות זיהום טיפות. מדענים נותנים את ההדבקות בנגיף האדמת בינונית (50 אחוז). הנגיפים תוקפים עדיפות את הריריות של דרכי הנשימה העליונות וחודרים לשם בגוף.
העלייה הגדולה הראשונה מתרחשת ברקמת הלימפה. לאחר מכן, הנגיפים משתחררים לזרם הדם. בשלב הקריטי של ההיריון, הנגיף יכול כעת להגיע לילד שטרם נולד דרך השלייה. תקופת הדגירה נמשכת בדרך כלל שבועיים עד שלושה שבועות קלנדריים. שבוע לפני האדמת העור הראשונה ואחריה, האדם החולה נחשב למקור זיהום.
כשנגמרה תקופת הדגירה, כתמים אדומים (ניפוחים) מופיעים בדרך כלל על הפנים ולעתים קרובות מאחורי האוזניים, אשר מבודדות תחילה. בהמשך הם מתרחבים לפלג הגוף העליון והגפיים. כעבור יומיים-שלושה כתמים אלה יצליחו שוב. במקביל למהלך זה של המחלה, מתרחש חום של עד 39 מעלות צלזיוס. בנוסף יתכנו אי נוחות בדרכי הנשימה העליונות, דלקת הלחמית, כאבי ראש וכאבי גוף ונפיחות בבלוטות הלימפה בראש.
ניתן להתבלבל בקלות בין החריגות הנגרמות על ידי נגיף האדמת עם מחלות אחרות הגורמות גם חום ופריחות. אלה כוללים חום של שלושה ימים, חצבת וחום ארגמן. תסמינים אופייניים אינם מופיעים בסביבות 50 אחוז מהאודלה. בנוסף, ניתן לגלות את נגיף האדמת רק בהליכים מורכבים יחסית, אשר חשיבותם מבחינה רפואית יש חילוקי דעות גדולים אף יותר.
אירוע, הפצה ונכסים
כמו כל טוגירוסים, אדמת נדבקת לפני השטח באמצעות קולטנים ספציפיים מסוימים. צורות שלפוחית אנדוזום מה שמכונה מושך את גוף הנגיף.אם החומציות מחוץ לתא נמצאת בטווח הנייטרלי, חלבון E1 מוקף בחלבון מעיל E2. בחלק הפנימי של האנדוזום נחשפים אז החלקים החיצוניים של חלבון E1 ב pH חומצי. נעשו כל ההכנות הנחוצות למיזוג בין קרום האנדוסום למעטפת הנגיף. בסופו של דבר הקפסיד מתפרק וניתן לשחרר את הגנום. ההחלפה המולקולרית המורכבת של הנגיף יכולה להתחיל.
עד כה, המדע טרם הצליח לקבוע באופן חד משמעי את העיקרון הכימי לפיו עובדת עוברת אדמת אדמת במהלך ההיריון. ניסויים מסוימים מראים כי נגיף האודלה יכול להשפיע על סוגים מסוימים של תאים. זה מה שהופך דלקת אדמת כל כך מסוכנת במיוחד במהלך ההיריון. במהלך שמונת השבועות הראשונים, ייצוא נגיף האדמת לחלל הבטן של האם לעיתים קרובות מוביל לפגיעה בעובר. במצבים קיצוניים זה יכול להוביל להפלה. לידות מוקדמות מסוכנות מתרחשות גם פעם אחר פעם.
מחלות ומחלות
מגוון רחב של מומים יכול להופיע כתוצאה מזיהום אצל הילד שלא נולד. כאן, למשל, מתרחשים מומי לב, אטימות של העיניים ואובדן שמיעה באוזן הפנימית. השלכות חמורות אלה נגרמות כתוצאה מזיהומים בתחילת ההיריון (בסביבות השבוע הרביעי). עם התקדמות ההיריון, ההשלכות האפשריות של התפשטות אדמת נחלשות. השלכות כמו הפחתת ספירת טסיות הדם, דלקת בכבד ושרירי לב, הפחתת היקף הראש והפחתת משקל הגוף בלידה עולות בסימן שאלה.
יש לבודד תינוקות עם דלקת אדמת מולדת ככל האפשר במשך ששת החודשים הראשונים לחיים. מטעמי בטיחות, מבוצעות עליהם באופן קבוע בדיקות מיוחדות של האף והשתן.
באזור הקליני, בדרך כלל מבודדים חולים עם אדמת. לעומת זאת, זה לא הכרחי שאנשים עם אדמת אדמה יוצאת מהמתקנים הקהילתיים. עם זאת, בדרך כלל ניתן לדווח על המחלה.
לנשים בהריון ניתנת חיסון מיוחד עם אימונוגלובולינים, אך יש לעשות זאת תוך שלושה ימים לאחר כל חשד למגע עם אנשים חולים או נגועים. עם זאת, חיסון אינו יכול להגן באופן מהימן מפני זיהום. בדיקת נוגדנים לנגיף האדמת מאפשרת לנקוט באמצעים קונקרטיים למניעת נזק לתינוק בהמשך.
