ניסטטין

ניסטטין משמש ברפואה לטיפול בזיהומים פטרייתיים, ולכן החומר הפעיל הוא מה שמכונה אנטי-מיקרוטית. ניתן להשתמש בניסטטין לטיפול הן בקרום העור והן בריריות. אצל בני אדם, מחלות פטרייתיות נגרמות על ידי שלוש סוגים שונים של פטריות הפתוגניות לבני אדם; אלה הם מה שנקרא dermatophytes, שמרים ועובש. החומר הפעיל ניסטטין משמש במיוחד לטיפול במחלות שמרים.

מה זה ניסטטין?

ניסטטין קיים הן בתכשירים המופעלים ישירות על העור והן בתכשירים המשמשים דרך הפה.

מחלות פטרייתיות בפה נגרמות לרוב על ידי שמרים כביכול, וזו הסיבה שהחומר הפעיל ניסטטין משמש במיוחד לקיכלי פה. שמרים אחראיים גם להתפתחות מה שמכונה פריחה מחיתולים אצל יילודים וילדים קטנים, וגם במקרים אלה החומר הפעיל ניסטטין משמש בהצלחה מקומית לטיפול. אזורי יישום אחרים הם אזור הערווה והאנאלי וכן דרכי העיכול כולו.

כחומר כימי, ניסטטין הוא המאפיין לעכב את צמיחת הפטריות. התפשטות וריבוי הפטריות הבלתי מופרעות נמנעות על ידי שימוש בניסטטין.

יישום רפואי ושימוש

ניסטטין לכן מתאים למאבק ברציפות בזיהום פטרייתי על העור או על הקרום הרירי. בדרך זו ניתן להקל על הסימפטומים של מחלות שמרים באזור הריריות של מערכת העיכול, פי הטבעת או אברי המין.

מתן דרך הפה של ניסטטין יכול לחסל מוקדי שמרים בדרכי העיכול. ניסטטין הוא חומר אנטי פטרייתי על בסיס פולין. במקרה של הוכחת רגישות יתר לתרופות נגד פטריות המבוססות על פולין, ניתן להשתמש בניסטטין רק לאחר התייעצות מפורשת עם הרופא המטפל. באופן עקרוני ניתן להשתמש בחומר הפעיל ניסטטין במהלך ההיריון וההנקה, מכיוון שלא הוכחו עד כה השפעות שליליות.

החומר הפעיל ניסטטין עשוי לשמש גם בילדים הסובלים מדלקות שמרים, אך יש להימנע מטיפול בעזרת ניסטטין אצל תינוקות פגים מאוד תחת משקל או לא בוגר. כמו תכשירים נגד פטריות אחרים, החומר הפעיל ניסטטין יכול להוביל לתופעות לוואי מסוימות. ניתן לתאר את תופעות הלוואי הנגרמות על ידי ניסטטין כנדירות ומופיעות רק אצל מעט חולים.

ניתן לקבל תרופות ותרופות המכילות ניסטטין כטבליות, מתלים, משחות או משקעים בנרתיק. מאפיין מיוחד של החומר הפעיל ניסטטין מופיע כאשר משתמשים בו דרך הפה. מכיוון שהוכח מעל לכל ספק שניסטטין אינו נספג בגוף דרך דרכי העיכול.

במקום זאת, החומר הפעיל ניסטטין מגלה את יעילותו המלאה בכל מערכת העיכול כאשר הוא משמש כטאבלט. עם זאת, נצפה גם כי שמרים יכולים לפתח עמידות לחומר הפעיל ניסטטין. במקרה זה, במיוחד במקרה של זיהומים חוזרים, יש לבדוק האם עדיין מצוין טיפול עם ניסטטין.

סיכונים ותופעות לוואי

אינטראקציות אחרות עם התרופות קשורות לטיפול ב- ניסטטין עד כה איש לא ידוע. כאשר מורחים באופן מקומי על העור או על הריריות הריריות, ניסטטין יכול במקרים נדירים להוביל לתגובות רגישות יתר, בפרט גירוד, צריבה או אדמומיות.

במקרה של מה שמכונה תגובות פיזור, יש להפסיק את הטיפול בניסטטין בטרם עת. הכמוסות, האדמומיות או השלפוחיות מתפשטות גם הן מעבר לאזור היישום. השמרים הפתוגניים השכיחים ביותר בבני אדם הם קנדידה אלביקנס. זהו מה שנקרא נבט פתוגני פקולטטיבי שלא בהכרח גורם למחלות זיהומיות, אלא רק בתנאים מסוימים.

אפילו אצל אנשים בריאים, פטרייה מסוג זה מייצרת את העור והקרום הרירי. רק דרך מערכת חיסון מוחלשת יכולים השמרים להתרבות ולהתפוצץ באופן נפץ. במקרים אלה מצוין טיפול בחומר הפעיל ניסטטין.

לאחר הפסקת התכשירים המתאימים, יש להפסיק את תופעות הלוואי תוך זמן קצר מאוד. תופעות לוואי שנצפו בשימוש בניסטטין כוללות הפרעות במערכת העיכול כמו בחילה ושלשול והקאות. פריחה סרפד ופריחה עלולים להופיע מדי פעם עם שימוש בניסטטין. תגובה חמורה בעור הנקראת תסמונת סטיבנס-ג'ונסון היא נדירה ביותר עם טיפול בניסטטין.