אחד שמתפקד היטב אינטראקציה בין שרירים עצביים היא הדרישה הבסיסית לפונקציונליות של מערכת התנועה. הפרעה מביאה בהכרח לאובדן פונקציות פונקציונליות ולהגבלות ניכרות על אפשרויות הפעילות.
מה האינטראקציה בין שריר העצבים?
האינטראקציה התקינה בין עצבים לשרירים היא הדרישה הבסיסית לביצוע תנועות מתואמות ופעילות ייצוב נאותה. מערכת העצבים מקבלת את תפקידי השליטה והעברת המידע. השרירים הם האיברים המפעילים.
דחפי תנועה נוצרים במרכזים המוטוריים של קליפת המוח, שם אזורי מוח שונים מייצגים ומספקים את אזורי הגוף השונים. פקודות התנועה הנחוצות לביצוע תוכנית תנועה מועברות משם דרך דרכי העצב של מערכת הפירמידאלית כביכול לקטעים המתאימים לחוט השדרה. שם הם עוברים ונשלחים בפריפריה לשרירים שאחראים לביצוע.
בפעולות דינמיות מעכבים בו זמנית המתנגדים (אנטגוניסטים) ברמת חוט השדרה. גירוי העצבים מגיע לבסוף לשרירים דרך צלחות קצה מוטוריות רבות ומועבר לחלק הפנימי של תא השריר דרך מערכת הממברנה. שם ההמרה לגירוי החשמלי הופכת לחומר כימי, התוצאה היא שהסידן המאוחסן בשלפוחיות משתחרר אל תוך התא. אם ריכוז הסידן עולה על סף מסוים, ההתכווצות מתרחשת בתא השריר עם צריכת אנרגיה ובאמצעות סיכום בשריר כולו.
פונקציה ומשימה
דור פקודות התנועה והתחלת תוכניות התנועה במערכת העצבים המרכזית הן מכוונות מטרה ולא מכוונות שרירים. המרכזים המוטוריים של המוח שלנו חושבים בהקשרים תפקודיים. כאשר מתכננים רצפי תנועה, לכן ספורטאים ממקדים תמיד את מחשבותיהם ביעד התנועה ולא בשרירים שאמורים להיות פעילים.
תוכניות האימונים שלנו מתוכננות בצורה כזו ששרירי המשחק (אגוניסטים) מופעלים אוטומטית בעת תנועה והמתנגדים נעצרים כדי לא להפריע לפעולה. כאשר יש צורך בייצוב, אותן קבוצות שרירים יכולות לעבוד יחד כסינרגיסטים, למשל לייצוב המפרקים. תהליך תנועה טיפוסי בו שני התהליכים מתרחשים הוא הליכה. בשלב של רגל הנדנדה, מאריכי הברך מופעלים בסוף ואילו הגמישים נעצרים בו זמנית. בשלב הרגליים העומדת, שתי קבוצות השרירים פועלות יחד לייצוב ומרכז המפרק של הברך במהלך עומס הלחץ.
ניתן לדרג, לשנות ולבקש את פעילות ההתכווצות של שרירים בודדים או קבוצות שרירים בדרכים שונות. זה קורה מצד אחד דרך השליטה המרחבית והזמנית של היחידות המוטוריות. לכל עצב מוטורי אלפי סיבי עצב וכל אחד מהם מפיץ את הדחפים שלו למספר צלחות קצה מוטוריות, שלעולם לא נשלטות כולם בו זמנית, אך תמיד עם עיכוב זמן.
התוכנית המוטורית קובעת אילו (גיוס) וכמה ליחידת זמן (תדר) מופעלים. ניתן אפוא לדרג את חוזק ההתכווצות.
דרגת השליטה הנמוכה ביותר משתלטת על ידי הקולטנים בגידים (איבר הגיד גולגי) וצירי השריר. הם מודדים שינויים באורך ובמתח בשרירים ומדווחים עליהם לחוט השדרה דרך סיבי עצב רגישים. אם האותות חזקים מאוד, פירוש הדבר שיש סכנה לפגיעה בשריר והתכווצות השריר מצטמצמת או נעצרת.
השליטה והכוונון עדין על פעילות השרירים נעשית על ידי המערכת החוץ-פירמידלית, ובמיוחד המוח הקטן. הוא מקבל כל העת מידע על מהלך תהליכי התנועה ומשווה זאת עם תוכניות מאוחסנות ומידע ממרכזי מוח אחרים. כל סטיות משתנות כדי להבטיח תהליכים מתואמים.
אתה יכול למצוא את התרופות שלך כאן
תרופות לחולשת שריריםמחלות ומחלות
האינטראקציה בין שריר העצבים יכולה להיפגע על ידי כל המחלות המשפיעות על יכולת השרירים להתכווץ או על מערכת העצבים.
ברמת השריר מדובר בעיקר במחלות המשפיעות על אספקת מקורות אנרגיה או מינרלים או גורמות לשינויים מבניים בהרכב הרקמה.
בהקשר של סוכרת, מצד אחד, מופרת ספיגת הגלוקוזה לתא השריר ומצד שני, פירוק השומנים נחסם. כתוצאה מכך אין לגוף מספיק אנרגיה זמינה להתכווצויות בעת הצורך, המתבטאת בירידה בביצועים ובעייפות מהירה של השרירים בזמן מאמץ.
שרירים שאינם משמשים או שאינם משמשים במשך זמן רב ובמהלכם הזמן נשארים בעיקר במצב תנועה מאבדים בהדרגה את יכולתם למתוח. בהתחלה תהליך זה עדיין הפיך, אך בשלב מסוים הוא כבר לא יהיה אפשרי. יחידות התכווצות מושבתות ומשופצות מחדש כך שישמרו על אותן תכונות כמו רקמת חיבור. השריר לא רק מאבד מגמישותו, אלא גם את כוחו.
מחסור בסידן יכול לנבוע מצריכה מופחתת דרך המזון או כתוצאה ממחלות המקשות על הספיגה או גורמות להפרשה מוגברת. ההשלכות על השרירים יכולות להיות התכווצויות מכיוון שאין מספיק סידן זמין בכדי להקל על ההתכווצות.
למחלות נוירולוגיות הפוגעות בהולכה עצבית מוטורית יש השפעה שלילית משמעותית על פעילות השרירים. במקרה של פגיעות עצבים, כל כבל העצב או חלקיו ממנו נותקים או נפגעים מלחץ. בהתאם לחומרתם, לא רק שרק מעט גירויים יכולים להגיע לשריר, וכתוצאה מכך שיתוק מוחלט או לא שלם.
בפולינאורופתיה נפגעת שכבת הבידוד של קווי העצב, מה שנקרא נדן מיאלין. המידע החשמלי המועבר דרך מערכת זו אבוד בדרך לשרירים. אתה יכול לפתח רק מעט או לא יותר כוח. במחלה זו, לעתים קרובות מתעוררות הפרעות תחושתיות שכן סיבי העצב הרגישים נפגעים.
הדבר נכון גם לטרשת נפוצה, אשר עם זאת יכולה גם להוביל להפרעות קואורדינטיביות בפעילות השרירים, מכיוון שלא רק העצבים ההיקפיים אלא גם מערכת העצבים המרכזית מושפעים.
