בשעה א סימפטומיה של המותני זהו סוג של חסימת עצבים כירורגית. הוא משמש לטיפול בהזעת יתר או כאבים.
מהי כריתת הסימפטום המותני?
נעשה שימוש בטיפול במערכת הסרטן המותנית כאשר גנגולות מסוימות במערכת העצבים הסימפתטית באזור עמוד השדרה המותני נותקות כחלק מהליך כירורגי. ניתן לבצע את הניתוק באופן חלקי או מלא.
מערכת העצבים הסימפתטית היא חלק ממערכת העצבים האוטונומית והיא האנטגוניסט של מערכת העצבים הפאראסימפתטית והיא ממלאת את משימת ויסות חילוף החומרים, הלב והמחזור. בנוסף, זה מבטיח ביצועים גבוהים יותר של הגוף.
תפקיד נוסף של המערכת הסימפתטית הוא לעורר זיעה. במקרה של סימפטומיה של המותני, קיימת האפשרות לחסום את העצב הסימפתטי, אשר יפחית את הזיעה המוגזמת.
המצור הסימפתטי המותני בעמוד השדרה המותני מתאים גם לטיפול במצבי כאב כרוניים. אפשרי גם סימפטומטיה מותנית פתוחה וגם אנדוסקופית.
פונקציה, אפקט ומטרות
בניגוד לסימפטומטיית החזה האנדוסקופית (ETS), המתבצעת לטיפול בזיעה על הפנים והידיים, הגוש הסימפתטי המותני משמש לטיפול בהזעת יתר צמחית על כפות הרגליים. בעוד הסימפטומיה של בית החזה כוללת ניתוק או הסרת חלקו של תא המטען בחזה, הסימפטומיה האנדוסקופית המותנית (ELS) מבוצעת באזור עמוד השדרה המותני.
גישה פולשנית מינימלית באמצעות אנדוסקופ מיוחד אפשרית לשני ההליכים. עם זאת, סימפטומיה כירורגית מבוצעת רק אם כל אפשרויות הטיפול האחרות אינן מובילות להשפעה הרצויה.
על ידי חסימת מערכת העצבים הסימפתטית באזור המותני, ניתן לטפל בכאב גם ביעילות. זה נכון במיוחד למצב כואב בגפיים התחתונות. הכאב הוא הקלה משמעותית או אפילו מוחל לחלוטין. בעת טיפול בכאב, העצבים יכולים להיות מושפעים על ידי מתן מרכיב פעיל (סימפוליטי).
המנתח מציב את התרופה בעורק הסמוך, מה שמשפר את זרימת הדם לשרירים ולמבני גוף אחרים. זה מוביל לירידה בכאב. השפעה ארוכת טווח אפשרית אפילו אם מתקיימים מספר מפגשים. השליטה בתהליך הניתוח מתבצעת תחת פיקוח אולטראסאונד או רנטגן. באופן זה, המנתח יכול להוביל מחט ארוכה אל תוך תא המטען הסימפתטי ולמצות אותו איתו.
בנוסף להיפרה-הידרוזיס צמחית, הסימנים העיקריים לסימפטומיה של בית החזה הם כאבים כתוצאה מהפרעות במחזור הדם, הפרעות עצבים ותסמונת כאב אזורית מורכבת. לטיפול יעיל בהפרעת יתר של פלנטרים, יש צורך לבטל או לפחות להפחית את הזיעה המתרחשת על כפות הרגליים. לשם כך, המנתח חותך את תא המטען הסימפתטי, שהוא ברמה של עמוד השדרה המותני. מסלולו משתרע מכלי הדם הגדולים כמו העורק הראשי (אבי העורקים) ועד עמוד השדרה הקדמי.
מכיוון שקשה לגישה לעצב הסימפתטי, היה צורך בפעולות פתוחות מורכבות בשנים קודמות. שלבי ההחלמה של המטופל נמשכו מספר שבועות. עם זאת, במשך מספר שנים, הסימפטומיה האנדוסקופית המותנית העדינה הייתה אחד מההליכים הכירורגיים הנפוצים הכרוכים באנדוסקופיה של וידיאו. הגישה נוצרת משני הצדדים דרך שלושה חתכים קטנים יותר בעור באזור הצד של מפלס הטבור. לאחר חסימת מערכת העצבים הסימפתטית, המטופל צריך להישאר בבית החולים למשך 24 שעות בלבד.
שלב ההחלמה לאחר הניתוח מוגבל כעת למספר ימים. עם זאת, ניסיון המנתח תורם תרומה מכרעת להצלחת הניתוח. בעיקרון מתרחש בימינו סימפטומיה אנדוסקופית המותנית. לעומת זאת, התערבויות פתוחות משמשות רק במקרים חריגים. מכיוון שהליך זה הנו הליך מורכב ביותר, הוא מתרחש רק במספר מרכזים מתמחים.
אתה יכול למצוא את התרופות שלך כאן
➔ תרופות נגד הזעה והזעהסיכונים, תופעות לוואי וסכנות
סימפטומיה אנדוסקופית המותנית עלולה לפעמים לגרום לתופעות לוואי ולסיבוכים לא רצויים. בדומה לסימפטומיה של בית החזה האנדוסקופי בחזה, הזעת פיצוי אפשרית לאחר הניתוח. ברוב החולים, לעומת זאת, מידת תופעת הלוואי בולטת הרבה פחות. חלק מהמטופלים, הכוללים בעיקר אנשים שכבר עברו ניתוח ביתי, כמעט ואינם חשים בהשפעה זו.
תופעת לוואי אפשרית נוספת היא העלייה בזרימת הדם ההיקפית בכפות הרגליים, נסיבה זו מורגשת כאשר כפות הרגליים יבשות וחמימות מדי. לעיתים גם כפות הרגליים מתנפחות, אך זה זמני בלבד. הסיבוך של שפיכה רטרוגרדית אצל גברים, בהם נוזל הזרע כבר לא מתרוקן החוצה, הפך לנדיר למדי. זה מופיע בעיקר לאחר סימפטיה גלויה. עם כניסת הסימפטומיה האנדוסקופית המותנית המדויקת יותר, עם זאת, ניתן היה להפחית משמעותית את תופעת הלוואי הלא נעימה הזו.
לעיתים מתעוררות בעיות אנטומיות במהלך ההליך. לדוגמא, רקמת הצטלקות עשויה למנוע גישה לעצב הסימפתטי כתוצאה מדלקת, דימום או לקות ראייה. במקרים כאלה הרופא יבטל את הניתוח או לחלופין יבחר בגישה פתוחה.
בעיקרון, שיבוש העצב הסימפתטי מוביל לשיפור משמעותי בהזעת יתר בכפות הרגליים. אחוז ההצלחה הוא כ 99 אחוז. עם זאת, במקרים מסוימים, כלל לא ניתן לעבור את שרשרת הגנגליון, הנובעת מתהליכים דלקתיים או הידבקויות שנוצרו לאחר התערבויות קודמות. בנוסף, האנטומיה של המטופל יכולה להיות שונה. לכן המנתח צריך לעתים קרובות להתקדם באופן אינדיבידואלי.
