היפרספלניזם

בשעה א היפרספלניזם הוא מצב שעשוי להיות קשור לחלחול. הטחול מתרחב, מה שמגדיל את השפעותיו התפקודיות יותר מהנדרש וגורם לקשיים.

מהי היפר-פלניזם?

הגדלת הטחול גורמת ליותר תאי דם להשתחרר מהאיבר. אלה הם בעיקר אריתרוציטים, לויקוציטים וטסיות דם.
© ylivdesign - stock.adobe.com

בעיקרון, המונח מציין היפרספלניזם טחול יתר. ניתן להשתמש בשם המילה נרדפת גם למחלה היפרספלניה בשימוש. ברוב המקרים, היפרספליזם מתפתח כתוצאה מטחול מוגדל.

מחלה זו ידועה כסיבוך של טחול. בקשר עם הגדלת האיבר, יכולתו מוגברת משמעותית. זה גורם למספר גדול יותר של תאי דם להצטבר בתוך הטחול.

בנוסף, יותר תאי דם משתחררים מהאיבר. כתוצאה מכך, תאי הדם פוחתים, הידועים גם בשם pancytopenia. סוגים שונים של תאי דם כמו לויקוציטים, אריתרוציטים וטסיות דם מעורבים בדרגות שונות. האורגניזם מנסה לפצות על המצב הפתולוגי על ידי הגדלת מח העצם.

סיבות

ישנן כמה סיבות להתפתחות של היפרספלניזם. ככלל, מחלות בסיסיות מסוימות אחראיות להיווצרות היפר-פלנסיות. לעתים קרובות מאוד מדובר במחלות הקשורות לדם, דלקת מפרקים שגרונית או לחץ גבוה בעורקי הפורטל.

בעיקרון, מבדילים בין היפר-פלנסיזם ראשוני ומשני. היפר-פלנסיזם ראשוני הוא, למשל, בקשר עם מה שמכונה מחלת הבנטי. היפרספלניזם משני אפשרי במספר מחלות הכרוכות בהגדלת הטחול.

בנוסף, זיהומים שונים הם גורמים אפשריים, כמו מלריה, קאלה אזאר או תסמונת פלטי. בנוסף, לימפומות ממאירות, שחמת הכבד או מחלות אוטואימוניות שונות כמו אריתמטוזוס מובילים להיווצרות היפרספליזם. בנוסף, מחלות אחסון שונות, כמו תסמונת גושה או תזאוריזוזוז, מסוגלות לעורר היפרספליזם.

באופן עקרוני, אין מחלה בסיסית אחרת בהיפרספלניזם ראשוני. גורמים משניים הם למשל מחלות של מרה או כבד כמו דלקת כבד נגיפית או כולנגיטיס. גורמים המטוגניים קיימים, למשל, באנמיה המוליטית, לוקמיה או מחלת הודג'קין.

מחלות אחסון אפשריות הן המוכרומטוזיס או גליקוגנוזיס. מחלות זיהומיות העלולות לגרום להיפרספליזם הן איידס, טיפוס הבטן, מונונוקליוזיס ולפטוספירוזיס. טוקסופלזמוזיס, מחלת בנג, אדמת ו paratyphoid הם גם ביניהם.

תסמינים, מחלות וסימנים

היפרספלניזם קשור למספר תסמינים ותלונות טיפוסיות. הגדלת הטחול גורמת ליותר תאי דם להשתחרר מהאיבר. אלה הם בעיקר אריתרוציטים, לויקוציטים וטסיות דם.

כתוצאה מכך מתפתחת פנציטופניה, מה שנקרא עוני תאים. הסוגים השונים של תאי הדם מעורבים בדרגות שונות. עירויי דם תכופים עשויים להיות נחוצים אם מתפתחת אנמיה. תרומבוציטופניה מגבירה את הנטייה לדימום, בעוד שלוקוציטופניה הופכת את החולה הנגוע לרגיש יותר למחלות זיהומיות.

כתגובה להגדלת הטחול, מתרחשת היפרטרופיה של מח העצם, האחראית על היווצרות הדם. אם הטחול מוגדל במיוחד, הוא עלול להוביל לכאבים בזמן שנלחץ את האיברים השכנים. תסמינים כלליים של היפרספליזם מופיעים, למשל, בקרומים ריריים יבשים, סימני אנמיה או תשוקה חזקה במיוחד למאכלים מתוקים.

עם הגדלה קלה של הטחול, תסמינים של אנדוקרדיטיס או טיפוס הבטן אפשריים. הגדלה בינונית באה לידי ביטוי, למשל, בלוקמיה, דלקת כבד או שחמת כבד. אם הטחול מוגדל במיוחד, החולים הסובלים לפעמים סובלים מתחושת לחץ באזור הבטן העליונה בצד שמאל של הגוף.

באופן עקרוני, תפקודי הטחול גדלים בהתאם למידת הגדלתו. ההשלכות הן ציטופניה, אנמיה או טרומבוציטופניה. היפרפלזיה של מח העצם אפשרית אף היא.

אבחון ומסלול של מחלה

אם לאדם יש סימפטום טיפוסי אחד או יותר של היפרספלנסיות, פנה לייעוץ רפואי. בשלב הראשון של הבדיקה מנתח הרופא המטפל את ההיסטוריה הרפואית של המטופל. בעקבות האנמנזה מבוצעות בדיקות קליניות שונות. לדוגמא, הטחול מורגש, המוגדל משמעותית בהיפרספלניזם.

בדיקת אולטרסאונד מראה בבירור את התרחבות הטחול ומעידה על המחלה. בדיקת דם תאשר חשד לאבחון של היפר-פלנסיות. זה מראה את החלק המופחת של תאי הדם. ניתן לראות את מוח העצם המוגבר באמצעות בדיקות מעבדה. ניתן לבצע אבחנה אמינה באמצעות סינטיגראפיה.

סיבוכים

ברוב המקרים, היפרספלניזם מוביל להגדלת הטחול. יש כאבים עזים למטופל. אם לא מטפלים בהיפרספלניזם, תלונות שונות יכולות להתעורר לאורך זמן. ככלל, המטופל חשוף יותר לזיהומים ודלקות וכתוצאה מכך חולה לעיתים קרובות יותר. האדם הנוגע בדבר מרגיש חלש ומותש ואינו לוקח עוד חלק פעיל בחיים.

הגדלת הטחול יכולה גם לעקוף או לסחוט איברים אחרים, מה שמוביל לסיבוכים באיברים הפגועים. במהלך הנוסף מדובר בשחמת הכבד ובמקרה הגרוע ביותר גם ללוקמיה. האדם שנפגע סובל גם מתחושות לא נוחות של לחץ בצד שמאל של הגוף, מה שמסבך את חיי היומיום עבור האדם הנוגע בדבר ומגביל מאוד את איכות החיים. ללא טיפול, במקרה הגרוע ביותר, המטופל יכול למות.

במקרים רבים, עם היפר-פלנסיות, הטחול מוסר לחלוטין מגופו של המטופל. מכיוון שאיבר זה אינו חיוני לחיים, אין סיבוכים נוספים. אולם במקרים רבים ניתן להגביל את הסימפטומים בעזרת עירויי דם, כך שלא נדרשת התערבות כירורגית.

מתי כדאי לך ללכת לרופא?

יש להתייעץ עם רופא אם הפנים חיוורות בולטות, או אם יש חולשה פנימית או תשישות. אם דימום כבד מתרחש עם פגיעות קלות, זה נחשב חריג ויש לבדוק. האדם שנפגע מאוים על תת-אספקה ​​של האורגניזם ובכך מצב מסכן חיים עקב האנמיה הקיימת. סחרחורת, הילוך לא יציב, חולשה ואובדן אנרגיה הם אינדיקציות שצריך לחקור. אם האדם הנוגע בדבר סובל מזיהומים בתדירות גבוהה יותר או שהוא רגיש לדלקת, ביקור ביקורת מומלץ להבהיר את המידע.

יש לבחון ולטפל בכאב, קשיי נשימה או לחץ. יש להבהיר רפואית גם יובש בפה, ריריות יבשות או קשיי בליעה. אם לאדם הנוגע בדבר יש צורך לצרוך אוכל מתוק יותר, הדבר נחשב חריג. יש להתייעץ עם רופא אם הדחף הזה למזונות מתוקים נמשך מספר שבועות או חודשים.

אם אתם חווים כאבי ראש, עליית דפיקות לב או ירידה בביצועים נפשיים, מומלץ לבקר אצל רופא. נדרש רופא במקרה של ירידה בכוח הגופני או עייפות מוגברת. אובדן כונן, התנהגות גמילה ומצב רוח עגמומי הם אינדיקציות שצריך לעקוב אחריה. אם יש הפרעות בקשב או בהליכה לא יציבה, רצוי לבקר רופא.

רופאים ומטפלים באזורכם

טיפול וטיפול

ישנן אפשרויות שונות לטיפול בהיפרספלניזם. מצד אחד עירויי דם קבועים הם אפשרות לפצות על המחסור בתאי הדם. זה במיוחד במקרה של אנמיה או טרומבוציטופניה.

עם זאת, באופן עקרוני הטחול אינו איבר חיוני לכדאיות האורגניזם האנושי. מסיבה זו, מומלץ לבצע הסרת הטחול (מונח רפואי טחול רפואי) עבור תלונות חמורות.

תחזית ותחזית

לטחול הפעיל יתר יכולות להיות סיבות שונות. אלה מכריעים לגבי הפרוגנוזה של היפרספלניזם. אם הסיבוך מתרחש כתוצאה מסרטן, הפרוגנוזה מבוססת על הסיכוי לריפוי, זמן האבחנה, בריאותו הכללית של המטופל ואפקטיביות הטיפול. אם הטיפול בסרטן מצליח וכל טיפולי המעקב הושלמו, ההיפר-פלנסיות יכולה לסגת לחלוטין.

אם הסרטן התקדם עד כה שלא ניתן להשיג עוד תרופה, תוכנית הטיפול מחדש מבנית. המטרה אם כן היא להקל על הסימפטומים של ליקויים חמורים ולא לרפא היפרספליזם.

במקרה של מחלה כרונית בבסיסה, לא נרשמת רגרסיה של האיבר המוגדל. בטיפול ארוך טווח, האורגניזם נתמך באופן קבוע בתאי הדם הנחוצים. התחדשות קבועה של הטחול מושגת לעיתים רחוקות או בכלל לא. אם תוכנית הטיפול דורשת הסרת הטחול, כל הסימפטומים הקשורים להיפרספלניזם יירפאו באופן ספונטני.

ניתן להסיר את האיבר הלא חיוני מהמטופל בהליך שגרתי במקרה של כאבים עזים או אם אין סיכוי להקלה בתסמינים בניתוח. מאחר והליך כירורגי בדרך כלל קשור לסיכונים ותופעות לוואי, יכולים להיות סיבוכים או סיבוכים.

מְנִיעָה

שיטות ואמצעים קונקרטיים למניעה יעילה של היפרספליזם אינן ידועות או לא נחקרו מספיק. חשוב יותר להתייעץ עם רופא מתאים בסימנים הראשונים להיפרספלניזם ולבדוק את התסמינים. מכיוון שלאבחנה מוקדמת יש השפעה חיובית על הפרוגנוזה.

טִפּוּל עוֹקֵב

טיפול המשך לטיפול בהיפרספלניזם תלוי בחומרת המחלה ובאם הסרת הטחול בניתוח. באופן כללי, לא ניתן למנוע את המחלה על ידי נקיטת אמצעי זהירות משלך. לפיכך טיפול רפואי חיוני עבור המטופל.

במהלך הטיפול במעקב, חשוב להכיר מייד בסימנים מוקדמים של הישנות ולבדוק אותם במהלך פגישה רפואית. ככל שהאבחנה מתבצעת מוקדם יותר, כך הפרוגנוזה טובה יותר עבור הנפגעים. על המטופלים להקל גם בשלב המעקב. פעילויות מאומצות פיזיות ולחץ הן מלחיצות ביותר ויכולות להשפיע לרעה על הבריאות.

באופן כללי, חולים מקבלים עירוי דם קבוע. מינוי עקבי חשוב מאוד כאן. בקשר לאנמיה בפרט, הרופאים ממליצים על מעקב צמוד על מנת לזהות תסמיני מחסור או תלונות אחרות בזמן טוב. ישנם תוספי תזונה מיוחדים למאבק בתסמיני המחסור האופייניים בקרב חולים.

הרופא המטפל יכול להעריך אילו מוצרים מתאימים למקרה הבודד וכמה גבוה יש למנות אותם. לכן השימוש בסוכנים כאלה צריך להתבצע בהתייעצות צמודה עם הרופא.

אתה יכול לעשות זאת בעצמך

בדרך כלל לא ניתן לטפל בהיפרספליזם בעזרת עזרה עצמית. הנפגעים תלויים בכל מקרה בטיפול רפואי כך שאין תוחלת חיים מופחתת.

עם מחלה זו, חשוב שהמטופלים ידאגו לעצמם ולא יחשפו עצמם לפעילות מאומצת או לחץ מיותר. מכיוון שניתן לטפל בתסמינים רק באמצעות עירויי דם קבועים, יש להקפיד על ביצועם באופן קבוע. יש צורך בבדיקות קבועות, במיוחד אם יש לך אנמיה. מכיוון שחלק מהסובלים אף סובלים מתסמיני מחסור, ניתן ליטול כאן תוספי תזונה. עם זאת, תמיד יש לדון תחילה עם רופא על סוג וכמותם של סוכנים אלה.

במקרים חמורים, אלו שנפגעו מהיפר-פלנסיות נאלצים להסתמך על הסרת הטחול. על מנת להימנע מסיבוכים עם מחלה זו, יש לפנות לרופא בסימנים הראשונים. לעיתים קרובות גם קשר וחילופי מידע עם אנשים חולים אחרים משפיעים לטובה על מהלך המחלה. שיחה עם בני משפחה או חברים מועילה מאוד אם יש לך בעיות פסיכולוגיות. במקרים רציניים פסיכולוג יכול גם לספק עזרה.