של ה גירוס Parahippocampal היא תפנית של קליפת המוח. זה שייך למערכת הלימבית, תורם לתהליכי זיכרון וממלא תפקיד חשוב בזיהוי חזותי.
מה הג'ירוס הפרהיפוקמפלי?
הג'ירוס הפרהיפוקמפוס נמצא בסביבתו הקרובה של ההיפוקמפוס.
זהו חלק מהארכיקרטקס, שבתורו שייך למוח המוח. מבחינה פילוגנטית, הארכיקורטקס צעיר יותר מה Neocortex, אך ישן יותר מהפליוקורטקס. הרפואה מקצה את ההיפוקמפוס למערכת הלימבית, הכוללת גם את הג'ירוס הפרהיפוקמפלי. בתוך מערכת זו ההיפוקמפוס מעורב בעיקר בתהליכי זיכרון.
מנקודת מבט אנטומית, הג'ירוס הפרהיפוקמפלי אינו מופרד לחלוטין ממסת המוח שמסביב. הוא עובר אל תוך הבלתי-מבד בצד אחד וגובל בג'ירוס המדיאלי-אקיפיטוטמפוראלי (ג'ירוס לשוני או גירוס אינפרקארקרינוס) בצד השני. מתחת לגירוס parahippocampal וגירוס מדיאלי occipitotemporal שוכן הגירוס occipitotemporal לרוחב (subcuneus).
אנטומיה ומבנה
בחלק הקדמי של הג'ירוס הפרהיפוקמפלי הוא חלק מהקליפת המוחית.
זה ידוע גם בשם קליפת האסוציאציה ומורכב משלושה חלקים: קליפת האסוציאציה הקדמית, הפריאטית והלימבית. האחרון הוא החלק שנמצא בג'ירוס הפרהיפוקמפלי. זה תואם את אזורי ברודמן 28 ו 34. ניתן לחלק את קליפת האסוציאציה הלימבית עוד יותר לאזור הגחון ולאזור הגבי.
החלק האחורי של הגירוס הפרהיפוקמפלי שייך לקליפת המוח הפהיפוקמפלית, שאליה מקצה האנטומיה גם אזורים בגירוס האקיפיטוטמפוראלי לרוחב. "אזור המקום הפרהיפוקמפלי", הרלוונטי לזיהוי חזותי, ממוקם גם הוא בתוך התפתלויות המוח.
קליפת המוח של הגירוס הפרהיפוקמפלי מורכבת משש שכבות של תאים. בסך הכל, הרקמה היא חומר אפור, מכיוון שהיא מורכבת בעיקר מגופי תאי עצב. עיבוד המידע בפועל מתרחש ברשתות העצביות. בניגוד לחומר האפור, החומר הלבן של המוח מורכב בעיקר מסיבי עצב מיאליים. סיבי העצבים הם הרחבות הדומות לחוט של העצבונים ומעבירים את האותות החשמליים של תאי העצב.
פונקציה ומשימות
הגירוס הפרהיפוקמפלי מהווה חלק מהמערכת הלימבית, המורכבת ממבנים אנטומיים שונים. אלה קשורים ומוקדשים למשימות כמו רגשות, זיכרון, למידה וכמה תהליכי בקרה צמחיים. עם זאת, פונקציות אלה אינן מוגבלות למערכת הלימבית. לדוגמה, אין זיכרון מרכזי במוח לזיכרון. במקום זאת, תהליכי זיכרון כמו הטבעה והזכרת זיכרונות מופצים באזורים שונים במוח.
רשת מצב ברירת המחדל ממלאת תפקיד מרכזי בתהליכי זיכרון. זה מייצג רשת פונקציונלית של מבנים מוחיים שונים.על פי ממצאי מחקר, הגירוס הפרהיפוקמפלי יכול למלא תפקיד מפתח ברשת מצב ברירת המחדל על ידי תיווך בין הרשת לאונה הזמנית המדיאלית (Ward et al., 2014). הגירוס הפרהיפוקמפלי יוצר גם אסוציאציות. מה שמכונה קליפת המוח האסוציאציה היא קליפת המוח העיכול, אשר u. א. ממלא תפקיד מרכזי בשיטיון של אלצהיימר. בנוסף, הג'ירוס הפרהיפוקמפלי עשוי להיות מעורב באסוציאציות במצבים חברתיים.
יתר על כן, הג'ירוס הפרהיפוקמפלי מעורב בזיהוי חזותי, כאשר "אזור המקום הפרהיפוקמפלי" ממלא תפקיד חשוב. פעילותו של אזור זה קשורה לתצפית על נופים ומרחבים. הגירוס הפרהיפוקמפלי אינו אחראי לתפיסה התחושתית הראשונית (רואים במובן האמיתי), אך הוא בעל תפקיד קוגניטיבי גבוה יותר. ההכרה נכנסת לפעולה רק לאחר תפיסה חושית ומתייחסת לזיהוי או להקצאת מה שנראה.
אתה יכול למצוא את התרופות שלך כאן
➔ תרופות נגד הפרעות זיכרון ושכחהמחלות
ירידה בפעילות בג'ירוס parahippocampal ובהיפוקמפוס קשורה לסכיזופרניה. סכיזופרניה היא הפרעה נפשית המאופיינת באשליות והזיות.
תסמינים אפשריים נוספים כוללים פירוק אסוציאציות, הפרעות באגו, שפה בולטת (למשל ניאולוגיות), התרגשות רגשית והפרעת מחשבה. תסמינים אלו מייצגים תסמינים חיוביים מה שמכונה. עמיתיהם הם תסמינים שליליים כמו השטחה רגשית, השפעה מופחתת, נסיגה חברתית, ירידה קוגניטיבית ושפתית, אדישות, וכן ירידה בפעילות ויוזמה. מכיוון שסכיזופרניה היא הפרעה מורכבת מאוד, היא יכולה להתבטא באופן שונה מאדם לאדם. לטיפול בסכיזופרניה, בנוסף לטיפול תרופתי, ניתן לשקול גם פסיכותרפיה נלווית, פסיכותרפיה או הכשרה מיוחדת.
"אזור המקום הפרהיפוקמפלי", שנמצא בתוך הג'ירוס הפרהיפוקמפלי, חשוב להכרה חזותית של נופים ומרחבים. לפיכך נגעים באזור זה מביאים בדרך כלל לבעיות בהכרת השקפות אלה. האדם הנוגע בדבר עדיין מסוגל לראות ולזהות אובייקטים בודדים, אך הוא אינו יכול עוד להקצות את התמונה הכוללת. נגעים כאלה יכולים לנבוע מגידול, דימום, דלקת או אירוע מוחי, למשל.
אנומליות בג'ירוס הפרהיפוקמפלי אפשריות גם בקשר לאפילפסיה של האונה הזמנית. ניתן לקשר את המחלה לטרשת עורפית בהיפוקמפוס, הידועה גם בשם טרשת עורקים mesial ומתבטאת ככישלון של תאי עצב באזור הפגוע. הרפואה מבדילה בין ארבעה סוגים שונים של טרשת נפוצה בהיפוקמפוס, מהם סוג 1B הנפוצה ביותר ונחשבת לטרשת נפוצה בהיפוקמפוס. לעתים קרובות, הרופאים מטפלים באפילפסיה של האונה הזמנית באמצעות תרופות, אך במקרים מסוימים ניתן להשתמש בטיפולים אחרים כמו ניתוח מוח.
