הפרעת זהות דיסוציאטיבית (הפרעת אישיות מרובה)

ה הפרעת זהות דיסוציאטיבית, גם כ הפרעת אישיות מרובה ידוע, מתאר מחלה בה אישים שונים או זהויות חלקיות שולטים בהתנהגותו של אדם.

מהי הפרעת זהות דיסוציאטיבית?

הפרעת האישיות המרובה אינה נובעת משימוש באלכוהול או משימוש בסמים, אך לרוב נובעת מחוויות קשות וטראומטיות בילדות.
© Štěpán Kápl - stock.adobe.com

זה מאפיין הפרעת זהות דיסוציאטיבית שהאדם עצמו אינו מודע לאישיותו השונה שלו, מכיוון שבדרך כלל אישיות אחת אינה יודעת דבר על הזהות (ים) האחרים. מסיבה זו, האדם עלול שלא להיות מסוגל לזכור דברים או פעולות אישיות מסוימות. פעולות אלה קשורות לאישיות אחרת והן נוכחות רק בתת-מודע כרגע.

אין להשוות הפרעת זהות דיסוציאטיבית לסכיזופרניה, שלעתים יכולה להיות בעלת אותם סימפטומים. התמונה הקלינית של הפרעת אישיות מרובה תוארה כבר על ידי פסיכיאטרים בסוף המאה ה -19, אך לא הוכרה כמחלה עצמאית עד שנות השבעים.

סיבות

הפרעת האישיות המרובה אינה נובעת משימוש באלכוהול או משימוש בסמים, אך לרוב נובעת מחוויות קשות וטראומטיות בילדות. הניתוק או הפירוק של האדם לתת-אישים שונים הוא מנגנון הגנה של המוח על מנת להיות מסוגל לעבד אירועים טראומטיים.

האדם שחווה אירועים טראומטיים אלה מתפצל למספר אישים. רק אישיות אחת חוותה את הנורא, שנמחק מהזיכרונות ונקבר בתת-מודע, כל עוד אישיות אחרת שולטת במעשיו של האדם.

התעללות מינית בילדות, אלימות פיזית, הזנחה ואירועים טראומטיים אחרים מאמינים כי הם הגורמים העיקריים להפרעת אישיות מרובה, הפוגעת בנשים לעתים קרובות בהרבה מגברים.

ילדים שמאוהדים תחת איומים ואשר לרוב חסרי אונים לחסדי מה שקורה מפיצלים את האדם שלהם לאישיות שונה: אישיות שחווה את הנורא ואחד או יותר אחרים השולטים בפעולות בחיי היומיום הרגילים ושום דבר על האירועים הנוראיים יֶדַע.

חוויות והתעללויות טראומטיות נתפסות רק על ידי אישיות שחיה לא מוכרת בחיי היומיום בתת המודע ואינה מאפשרת לחוויה הטראומטית להגיע למשטח התודעה.

אתה יכול למצוא את התרופות שלך כאן

➔ תרופות להרגעה וחיזוק העצבים

תסמינים, מחלות וסימנים

עם מחלה זו, הנפגעים סובלים מתלונות פסיכולוגיות קשות ומצבי רוח. אלה יכולים להפוך את חיי היומיום לקשים ומגבילים הרבה יותר, כך שאנשים אחרים יוכלו גם לחוות תלונות חברתיות שונות. בתרחיש הגרוע ביותר זה יכול להוביל גם למחשבות על התאבדות או התאבדות נוספת.

בראש ובראשונה, הסובלים מהנושאים סובלים מהפרעת אישיות. זה מוביל לחללי זיכרון משמעותיים וגם לדיכאון. החולים כבר לא יכולים לזכור אירועים פשוטים ולכן הם מוגבלים ביותר בחייהם. זה יכול להוביל גם להפרעת חרדה, שיכולה להשפיע לרעה מאוד על מגע עם אנשים אחרים.

לעתים קרובות הסובלים מנותקים כל קשר עם אנשים אחרים וסובלים מתוקפנות או עצבנות קשה. זה יכול להוביל גם להפרעות אכילה אם המחלה אינה מטופלת כראוי. זה מוביל לירידה במשקל ותסמיני מחסור שונים אצל המטופל. הנפגעים סובלים לעתים קרובות מדיכאון.

במקרים מסוימים, המצב קשור לפוביות או לכפיות שונות. בדרך כלל לא ניתן לחזות אם זה יביא לתוחלת חיים מופחתת. עם זאת, תלונות פסיכולוגיות קבועות תמיד משפיעות לרעה מאוד על בריאות המטופל.

קוּרס

הפרעת זהות דיסוציאטיבית מאופיינת בלפחות שני אישים שונים המשתתפים בתורם בשליטה במעשיו של האדם. האישיות העיקרית נקראת המארח ואילו אישים אחרים או אחרים נקראים גיל (תועדו מקרים בהם מאוחדים עד 100 אישים שונים באדם אחד).

הסימפטום העיקרי הוא חוסר זיכרון בנושאים אישיים שלא ניתן לייחס אותם למחלות נפשיות אחרות כמו דמנציה. האישיות הראשית אינה יכולה לזכור את פעולותיהם וחוויותיהם של האנשים האחרים ולהיפך. לדוגמא, זה יכול לקרות שהאדם כבר לא יכול לזכור איך הגיע למקום מסוים או שהוא לא מכיר אנשים מהסביבה האישית שלהם.

לאישים השונים יש שמות שונים ולעיתים קרובות הם נבדלים גם מאישים אחרים על ידי סתירה להעדפות.

התסמינים המשניים הם כאבי ראש, תוקפנות עצמית, דיכאון, הפרעות אכילה, התנהגות כפייתית, קולות מוזרים בראש (בעיקר אלה של אישים אחרים) עד ניסיונות התאבדות.

סיבוכים

יש אנשים הסובלים מהפרעת זהות דיסוציאטיבית, נמנעים מעזרה רפואית כאשר אין צורך בהקפדה. הימנעות זו היא לרוב תוצאה של טראומה - אך היא יכולה להתבסס גם על רגשות בושה, דימוי עצמי נמוך או הזנחה מנוסה. המשמעות היא שסיבוכים רפואיים אפשריים אפילו במקרה של מחלות גופניות הניתנות לטיפול בקלות.

אנשים אחרים עם הפרעת זהות דיסוציאטיבית, לעומת זאת, מבקשים נחמה ואישור מטיפול וטיפול רפואי. חלק מהסובלים הללו נוטים להגזים, לעורר את עצמם (למשל, פגיעה עצמית) או לדמות סימפטומים ממשיים. הבדיקה והטיפול שלאחר מכן מגדילים את הסבירות לטעויות טיפול ותופעות לוואי - למשל בתרופות לסימפטומים שאינם קיימים.

עם זאת, עם הפרעת זהות דיסוציאטיבית, תסמינים סומטיים מסוימים יכולים להופיע גם בתדירות גבוהה יותר. זה כולל סוגים שונים של כאב. כאבי בטן וכאבי ראש נפוצים במיוחד. בעיות נשימה ותלונות נוירולוגיות יכולות להופיע גם כסיבוכים של הפרעת אישיות מרובה.אפשר גם צורות אחרות של דיסוציאציה והפרעות פסיכולוגיות אחרות.

בנוסף, פסיכותרפיה יכולה לעורר סיבוכים. במיוחד עם טיפול בטראומה ושילוב חלקי אישיות, לרוב יש נטל פסיכולוגי זמני זמני על האדם הנוגע בדבר. לכן סביבה יציבה ויחסי אמון טובים עם המטפל חשובים במיוחד.

מתי כדאי לך ללכת לרופא?

ברגע שיש שינויים בולטים בהתנהגותו ובאישיותו של אדם, יש לפנות לרופא. הפרעת אישיות מרובה קשורה לרוב למחלות נפשיות אחרות. הפרעות זהות יכולות להופיע גם כתוצאה מצריכת אלכוהול או סמים מוגזמת, לאחר שבץ גורל קשה, טראומה בילדות או לאחר פגיעה מוחית. מי שיגלה את הגורמים הללו בעצמו או באדם אחר צריך להתייעץ עם רופא או מטפל.

אם לא ניתן לעזור לאדם הנוגע בדבר, ניתן להזמין השמה במרפאה על ידי הרשויות. אולם לפני שמניחים מסלול זה, נדרשת הערכה רפואית ופסיכולוגית מקיפה. זה צריך להתרחש לכל המאוחר כאשר האדם הנוגע בדבר מבצע פעולות לא הגיוניות ובכך מהווה סכנה לעצמו ולאחרים. יש להבהיר מייד תסמינים כמו הפרעות שינה ואכילה, אלכוהוליזם, דיכאון והפרעות התנהגות. אם האדם הנוגע בדבר מביע מחשבות אובדניות, יש להפנות אותו למטפל או במקרה של הפרעת זהות דיסוציאטיבית, לקחת אותו למרפאת המומחים הקרובה.

רופאים ומטפלים באזורכם

טיפול וטיפול

הטיפול בהפרעת זהות דיסוציאטיבית מטופל בתרופות הרגעה ותרופות נוגדות דיכאון וכן פסיכותרפויטי במטרה לקרב את האישים השונים לאישיות הראשית או להתמזג עמה.

בטיפול בטראומה, חולים עם הפרעות אישיות מרובות לומדים לעבד פסיכולוגית חוויות טראומטיות מילדות כדי לחסל את הגורמים להפרעת הזהות הדיסוציאטיבית.

טיפול בהפרעת אישיות מרובה יכול לארוך מספר שנים ומורכב מכמה שלבים. השלב הראשון מכוון לייצוב חיי היומיום. השלב הבא מתמקד בקירוב האישיות האישית או זהויות חלקיות ומסתיים בהתמודדות הפסיכולוגית עם הטראומה.

תחזית ותחזית

לרוב החולים יש פרוגנוזה לקויה להפרעת זהות דיסוציאטיבית. לעיתים קרובות ישנו מהלך כרוני של המחלה שהופך את הסיכוי לריפוי לבלתי אפשרי. יש למצוא ולטפל בפעולות הדק. במקרה של חוויות טראומטיות זה יכול להימשך מספר שנים.

תסמיני המחלה יכולים לפתור במהלך טיפול אחד, ללא קשר למחלה העומדת בבסיס. עם זאת, לרוב אין תרופה קבועה להפרעה. הישנות אפשרית בכל עת. חולים רבים חווים שלבים פרטניים הנעים בין מספר שבועות לשנים ללא תסמינים. עם זאת, ברגע שמתרחש אירוע מפעיל או הופעות חוויות מודחקות, מופיעים התסמינים. עוצמת התסמינים שונה לעתים קרובות עם התפרצות חוזרת.

הקלה בתסמינים לא מושגת אצל רבים מהמטופלים. במקרים אלה מטרת הטיפול היא לשלב את הסימפטומים בחיי היומיום על מנת לשפר את רווחתם. הפרוגנוזה מחמירה ברגע שמתרחשות בו זמנית מחלות נפשיות אחרות. אם מאובחנות הפרעות במצב הרוח, הפרעות אכילה, הפרעות אישיות או הפרעות התמכרות, ההקלה והריפוי ייקח מספר שנים. בחלק מהמקרים המחלות נמשכות כל החיים. אם הפרעת הזהות הדיסוציאטיבית מתעלמת מזה זמן רב, הסיכוי לריפוי מתדרדר במידה ניכרת.

אתה יכול למצוא את התרופות שלך כאן

➔ תרופות להרגעה וחיזוק העצבים

מְנִיעָה

אין אמצעי מניעה בכדי להימנע מהתפתחות הפרעת אישיות מרובה שכן הטריגרים הם חוויות טראומטיות קשות. עם זאת, העלאת המודעות לסביבתו של האדם עשויה לסייע להבטיח את תחילת הטיפול ברגע שמופיעים התסמינים הראשונים, על מנת למנוע את התבטאותו ואת התהליך הכרוני של הפרעת האישיות המרובה.

אתה יכול לעשות זאת בעצמך

במקרה של הפרעת זהות דיסוציאטיבית, זהויות מובחנות משתלטות על האדם הנוגע בדבר. הפרעה נפשית זו קשורה בדרך כלל לחללי זיכרון ניכרים וגם מתמרנת את אלה שנפגעים במצבים חברתיים הנתפסים באופן קבוע כמביכים או אפילו משפילים ולעתים קרובות אף מונעים מהם לממש עבודה.

אנשים שחשים את הסימנים הראשונים להפרעת אישיות מרובה צריכים לפנות מיד לעזרה מקצועית. רופא המשפחה יכול להיות גם נקודת המגע הראשונה. אם מטפלים בהפרעה מיידית, יש סיכוי טוב להחלמה, גם אם הטיפול אורך בדרך כלל מספר שנים. אם לא מטופלים, הפרעת זהות דיסוציאטיבית יכולה להפוך לכרונית.

צעד חשוב בדרך לעזרה עצמית הוא אפוא לפרש נכון את התסמינים ולבקש עזרה מקצועית במהירות. לעתים קרובות בני משפחה וחברים מבחינים במחלה הנפשית הרבה לפני שהמטופל נודע לה. במקרה זה יש להתמודד עם האדם עם ההפרעה ברגישות אך בעקביות. המטרה חייבת להיות להתחיל טיפול מהיר.

חולים עם הפרעת אישיות מרובה צריכים לפנות למטפל טראומה מנוסה. ההתאחדות הרפואית יכולה לספק מידע על מומחים מתאימים.