א חייגן הוא מכשיר שמשמש בין היתר בהמודיאליזה. הדיאליזרים מובנים במכונות דיאליזה שאינן יכולות לתפקד בלעדיהן. ניתן למשל להשתמש בטיפולי דיאליזה כחלק מהטיפול בהיפרקלמיה, הרעלה מסוימת, צורות מסוימות של אי ספיקת כליות או התייבשות יתר. דוגמה למחלה שבבסיס שעשויה לדרוש טיפול החלפת כליות היא סוכרת ההפרעה המטבולית.
מה זה חייגן?
מכשיר דיאליזר הוא מכשיר טכני המשתמש ברפואה ככלי עזר. תחום יישום אחד לדיאליזר הוא, למשל, המודיאליזה, כלומר טיהור דם, כפי שיידרש בהקשר של טיפול החלפת כליות.
לפעמים רופאים משתמשים בדיאליזרים ו מכונת דיאליזה גם כמילים נרדפות, בעוד שאחרים מתייחסים לדיאליזר כחלק החשוב ביותר במכונת הדיאליזה: הוא מכיל את הממברנה החדירה למחצה עליה מתרחש תהליך הסינון בפועל.
הדיאליזר הוא חלק חשוב במכונת דיאליזה והוא יכול להגיע באחת משתי וריאציות: הדיאליזר הנימי ודיאליזר הצלחת.
במהלך דיאליזה צינורות דקים נושאים את הדם של המטופל מגופו ומזינים אותו למכונת הדיאליזה. שם הוא זורם דרך הדיאליזר ומסונן על הממברנה. משמעות הדבר היא כי חומרי השתן אשר בדרך כלל נכנסים לשתן דרך הכליות עוזבים את הדם של המטופל. דיאליזט בצורה נוזלית סופג את החומרים.
צורות, סוגים וסוגים
הרפואה משתמשת בדיאלייזר הנימי ובדיאלייזר הצלחת בטיפול בתחליפי כליות.
הדיאלייזר הנימי הוא מכשיר בו הדם של המטופל זורם דרך נימים, כלומר דרך כלי חלול ודקים. נימת יחיד בעלת קוטר של כמעט 200 מיקרומטר. ייעוד אלטרנטיבי עבורם הוא "סיב חלול", וזו הסיבה שלעתים מתייחסים הרופאים גם למכשיר הסיבים החלולים. דיאליזרים נימיים נפוצים במיוחד. בנוסף, ישנם דיליזרי צלחות שאינם מכוונים את הדם לכלי דק רבים, אלא לכאלה רחבים.
מבנה ופונקציונליות
הממברנה, שהיא המסנן הממשי, ממלאת תפקיד חשוב בדיאליזר. קרום הדיאליזה הזה הוא חדיר למחצה (למחצה למחצה), מה שאומר שהוא אינו מאפשר אוטומטית לכל חומר להגיע לצד השני, אלא במקום זאת מסנן חומרים מסוימים החוצה או שאינו מאפשר להם לנדוד דרך קרום הדיאליזה.
באופן עקרוני, זה יכול להיות חדיר רק בכיוון אחד, שתואם גם את ההגדרה של חצי-למחצה. במהלך דיאליזה משתמשים בקרום שמסנן רק את חומרי השתן כך שהמטופל יוכל להחזיר את מרכיבי הדם שנותרו.
התהליך החשוב ביותר בתהליך הדיאליזה מתרחש על קרום הדיאליזה. זה מתקרב לתפקוד הטבעי של הכליה. ככל שמשטח הקרום גדול יותר, כך הסינון יעיל ואפקטיבי יותר.
יתרונות רפואיים ובריאותיים
ניתן להשתמש בדיאליזרים לטיפול במחלות מסוימות. בעיקרון ניתן לומר כי דיאליזה מחקה את תפקוד הסינון של הכליות. זה נחוץ, למשל, כאשר הכליה נכשלת או מתמודדת עם כמות יוצאת דופן של מזהמים שהיא לא מצליחה להתמודד איתם. לכן הרפואה מכנה גם דיאליזה הליך החלפת כליות. עם זאת, כליה של החולה המדובר עשויה עדיין להיות (חלקית) תפקודית. האם טיפול כזה נחוץ תלוי בתנאים הפרטניים.
אצל אדם בריא הכליה ממלאת תפקיד מכריע בניקוי הדם. אם הוא נפגע, יש אפוא סיכון בריאותי לא מבוטל. ניתן לייחס נזקי איברים למגוון רחב של סיבות.
אינדיקציה חריפה לטיפול בהחלפת כליות יכולה להתקיים במקרה של אי ספיקת כליות חריפה, למשל אם במקרה של תאונה פציעות קשות פוגעות בתפקוד התקין של איבר הניקוי בצורה כה חמורה עד שיש סכנת נזק לטווח הקצר או לטווח הארוך.
דוגמא נוספת היא סוכרת. זוהי הפרעה מטבולית המאופיינת בתנגודת לאינסולין או חוסר ייצור של אינסולין בתאי האיים של הלבלב. סוכרת יכולה להיות תורשתית והן כתוצאה מגורמים המשפיעים על אורח חיים אישי. קיימת הסכמה רחבה בקרב הרופאים כי תזונה ופעילות גופנית משפיעים באופן משמעותי על הסיכון של האדם לפתח סוכרת. שני גורמים אלה יכולים בדרך כלל להשפיע גם על המשך ההפרעה המטבולית. חולי סוכרת הסובלים מבעיות בתפקוד הכליות כתוצאה ממחלתם הבסיסית הם רק דוגמא אחת לצורך הפוטנציאלי בטיפול בתחליפי כליות.
דוגמא נוספת היא חולים שמנתחים יתר של כוונה או שלא בכוונה מתרופה או שנחשפו בדרך אחרת לחומרים רעילים. הרעלה חריפה כזו יכולה להיות גם אינדיקציה לדיאליזה. במקרה זה, הגוף יאתגר עם כמות חומרי השתן שעל הכליה לסנן מהדם. נטילת מנת יתר של תרופות יכולה גם להוביל לנזק בכליות ואיברים אחרים, אשר בטווח הארוך עשויים לדרוש טיפולי דיאליזה קבועים.
