אַמוֹנִיָה היא התרכובת הכימית של מימן וחנקן. הנוסחה המולקולרית של אמוניה היא NH3. החומר נוצר בגוף כאשר חלבונים מתפרקים.
מה זה אמוניה?
אמוניה הוא גז חסר צבע המורכב משלושה אטומי מימן ואטום חנקן אחד. לגז יש ריח חריף במיוחד. אמוניה רעילה לגוף האדם. לרוב הוא קיים שם כמלח מסיס במים.
בצורה זו זה נקרא גם אמוניום (NH4 +). אמוניה מעורבת בתהליכים מטבוליים שונים. עם זאת, זה מתרחש במיוחד כאשר חלבון מתפרק במעי. אמוניה מיוצרת גם במהלך חילוף החומרים של התא והתמוטטות חומצות האמינו. אמוניה עלולה לפגוע קשה בתאי הגוף. זו הסיבה שהוא מומר לאוריאה בכבד ואז מופרש בשתן דרך הכליות.
פונקציה, אפקט ומשימות
אמוניה ממלאת תפקיד חשוב במטבוליזם בבניית פירוק חומצות אמינו. עם זאת, בתהליכים מטבוליים אלו האמוניה היא בצורת אמוניום.
אמוניום ו- α-ketoglutarate מומרים לגלוטמט בתהליך כימי מיוחד המכונה אמינציה רדוקטיבית. גלוטמט, הידוע גם כחומצה גלוטמית, הוא חומצה א-אמינית. מכיוון שהגוף יכול לייצר חומצה גלוטמית בעצמה בעזרת אמוניום, היא אחת מחומצות האמינו הלא חיוניות. כחומצה אמינית, חומצה גלוטמית היא גם מרכיב חשוב בחלבונים. בתהליך הטרנסמינציה ניתן לייצר חומצות אמינו אחרות שאינן חיוניות מגלוטמט.
הגלוטמט אינו מעורב רק בסינתזת חומצות אמינו, הוא גם אחד המועברים העצבים החשובים ביותר במערכת העצבים המרכזית (CNS). במקביל, חומצת האמינו היא גם מבשר החומצה γ-aminobutyric (GABA). זה בתורו המעביר העצבי החשוב ביותר במערכת העצבים המרכזית. עוד נאמר כי לגלוטמט יש השפעה חיובית על צמיחת השרירים ועל מערכת החיסון.
חינוך, התרחשות, תכונות וערכים מיטביים
חלק גדול של אמוניה מיוצר כאשר פירוק חומצות האמינו. המקום העיקרי לייצור אמוניה חופשית הוא המעי. במעי הגס בפרט, אמוניה מיוצרת מחלבון לא מעוכל באמצעות פעולת חיידקים. תחילה מתפרקות חומצות האמיניות לגלוטמט.
לאחר מכן מחולקת חומצת אמינו זו לחומרים המקוריים α-קטוגלוטרט ואמוניה על ידי האנזים גלוטמט הידרוגז. לא כל האמוניה שנוצרת בדרך זו יכולה לשמש לבניית חומצות אמינו מחדש. בכמויות גדולות יותר, לאמוניה יש גם השפעה ציטוטוקסית, כך שעל הגוף להיות מסוגל לפרק אמוניה. אורגניזמים ילידי המים יכולים לעתים קרובות לשחרר אמוניה ישירות דרך עורם למים הסובבים אותם. לפני ההפרשה, על בני אדם להמיר את האמוניה הרעילה לצורה שאינה רעילה. עם כבד בריא, אמוניה נספגת במהירות.
זה בדרך כלל מגיע לכבד דרך וריד הפורטל. הכבד ממיר אז אמוניה או אמוניום לאוריאה (אוריאה). אוריאה הוא חומר לבן, גבישי ולא רעיל. הוא מופרש בשתן דרך הכליות.
ערך הפלזמה הרגיל של אמוניה הוא 27 עד 90 מיקרוגרם אמוניה / ד"ל. זה מתאים לכמות של 16 עד 53 מיקרומול / ל. רמות האמוניה בדם נקבעות בדרך כלל כחלק מבדיקת תפקודי הכבד.
מחלות והפרעות
ירידה ברמות האמוניה בסרום הדם אינה בעלת רלוונטיות קלינית. עלייה ברמת האמוניה מתרחשת בדרך כלל עם ירידה בתפקוד הכבד. פירוק האמוניה נפגע מאוד בשחמת הכבד.
שחמת הכבד היא השלב הסופי של מחלות כבד רבות. השלב הוא בלתי הפיך ולכן לא ניתן לרפא שחמת הכבד. בדרך כלל שחמת מתפתחת לאורך שנים עד עשורים. באירופה, הגורם השכיח ביותר לשחמת הכבד הוא שימוש לרעה באלכוהול. דלקת כבד נגיפית כרונית יכולה להסתיים גם בשחמת הכבד.
בשחמת רקמת הכבד נהרסת ותאי תפקודי הכבד משופצים על ידי רקמות חיבור. מצד אחד זה משבש את זרימת הדם לכבד. מצד שני, תאי הכבד כבר לא יכולים למלא את משימת הגמילה שלהם. אם רמת האמוניה עולה משמעותית כתוצאה מפגיעה בתפקוד הכבד, יכולה להופיע אנצפלופתיה של הכבד. זוהי תפקוד לקוי במוח כתוצאה מתפקוד הגמילה המספק בכבד. הסיבה לנזק זה היא ככל הנראה הדמיון של אמוניום ואשלגן. כאשר מחליפים אשלגן ואמוניום, קולט ה- NMDA נקרא.
זה בתורו מאפשר יותר סידן לחדור לתא העצב. מוות בתא מתרחש. ניתן לחלק את האנצפלופתיה הכבד לארבעה שלבים. קדמו לארבעת השלבים אנצפלופתיה סמויה או מינימלית של הכבד. זה בא לידי ביטוי בריכוז לקוי, קשיים בנהיגה או בזיכרון. בשלב הראשון ישנה ירידה בולטת ברמת התודעה, הפרעת כונן ברורה והפרעה בכישורים מוטוריים עדינים. בשלב השני, הסובלים מהסובלים מסובלים מהתמצאות, הפרעות בזיכרון, דיבור מעושן וישנוניות קשה.
השלב השלישי קשור לפגיעה קשה בתודעה, אובדן אוריינטציה, נוקשות שרירים, צואה ובריחת שתן והילוך יציב. הצורה החמורה ביותר של אנצפלופתיה של הכבד היא תרדמת כבד (שלב 4). החולים אינם מודעים וכבר לא ניתן להעיר אותם באמצעות גירויים בכאב. רפלקסי השרירים מכבים לחלוטין.
בגלל הריח החודר, הרעלה על ידי אמוניה גזי נדירה למדי. אמוניה בצורת גזים נספגת בעיקר דרך הריאות. על ידי תגובה עם לחות, יש לו השפעה מאכלת מאוד על הריריות של דרכי הנשימה. מעל ריכוז מסוים יש סכנת חיים. האמוניה יכולה להוביל לבצקת בגירסת הרחם, עוויתות גלוטיס, בצקת ריאות או דלקת ריאות ובכך לגרום לאי ספיקת נשימה.
