אפילו רופאי העת העתיקה ידעו כי נשימה בחומרים יעילים רפואית עוזרת לחולים עם בעיות נשימה. ברפואה המודרנית, שאיפה באמצעות מכשיר תרסיס היא סוג נפוץ של טיפול. כל מכשירי השאיפה עובדים על אותו עיקרון.
מהו טיפול בתרסיס?
בתוך ה טיפול בתרסיס המטופל שואף חלקיקים של חומר פעיל או נוזלי המופלט באופן אופייני. כדי להיכנס לדרכי הנשימה התחתונות, החלקיקים חייבים להיות קטנים יותר מ- 10 מיקרון. עם זאת, רק חלקיקים קטנים מ -3 מיקרון מגיעים לאלוויולי. ערכים אלה חלים על חולים עם ריאות בריאות. בדרך כלל לא ניתן לטפל ביעילות על ידי התרופה באמצעות ריאות שאינן מסופקות כראוי עם דם, כמו במקרה של מחלות ריאה.
על מנת להשיג את האפקט הטוב ביותר, על התרופה להיכנס לדרכי הנשימה ככל האפשר במינון כולו. אופן התפוצה שלו בדרכי הנשימה של המטופל תלוי בגורמים שונים: הגודל, הצורה, הצפיפות והמטען החשמלי של החלקיקים ותבנית הנשימה האופיינית של המטופל (זרימת נשימה ונשימה לנפח) קובעים כיצד התרופה מגיעה. בנוסף, יש להתאים את התרסיס גם לתכונות האישיות של הריאות ושאר איברי הנשימה של המטופל.
טיפול בתרסיס מציע למי שנפגע יתרונות רבים: במקרה של מחלות הקשורות לקוצר נשימה חריף, החומר הפעיל לשעת חירום מגיע מייד למקום בו הוא צריך לעזור. אזור הספיגה הגדול יותר מבטיח יעילות מהירה יותר. בנוסף, המשתמש בטיפול בתרסיס צריך רק כ -10% מהמינון הנדרש אחרת, מה שמפחית עוד יותר את תופעות הלוואי האפשריות.
פונקציה, אפקט ומטרות
התרופה המועברת באמצעות התרסיס משמשת לטיפול מקומי ומערכתי במחלות נשימה הקשורות בהפרשת יתר, שמירת הפרשה, עם בצקת ודלקת ברירית או בעוויתות בשרירי הסימפונות. הסוכנים הנפוצים ביותר הם גלוקוקורטיקואידים, סימפטומיממטיקה בטא -2 ואנטיביוטיקה. טיפול בתרסיס מסומן באסטמה בסימפונות, ברונכיטיס חריפה וכרונית, COPD (מחלת ריאות חסימתית כרונית) וסיסטיק פיברוזיס.
מכיוון שישנן ארבע מערכות יישום תרסיס שונות ולכל אחת מהן נקודות חוזק כמו גם חולשות, על הרופא המרשם בהחלט להתאים את המערכת שתשמש אותה לדרישות המיוחדות של המטופל שלו. שתיים מהמערכות מתאימות לשימוש גם בדרכים (תרסיסים מדוד עם גז מונע ואירוסולים אבקתיים). ניתן להשתמש בשני האחרים (חרירים ומעביר אולטרה סאונד) רק בבית המטופל. משאפי מינון מדוד (MDI) נקבעים בדרך כלל כתרופות חירום לאסטמה ו- COPD. יחד איתם מרוססים את התרופה לדרכי הנשימה באמצעות חומר מונע. למערכת השאיפה יש את החיסרון שכ -10% מהמינון הולך לאיבוד מסיבות טכניות. בנוסף, 50% מהחומר הפעיל נשאר בדרך כלל בפה ולא ניתן לשאוף אותו.
משאפי אבקה (DPI) יעילים באותה מידה כמו תרסיסי MDI. תנאי הכרחי לשימוש הוא שלמטופל נפח זרימת נשימה של לפחות 30, עדיף 60 ליטר לדקה. מערכות Nebulizer הן אידיאליות לחולים עם תפקוד ריאות לקוי. ישנם nebulizers סילון ו nebulizers קולי. בעזרת מערפי הזרבוב נפלטים את תמיסת התרופה או ההשעיה דרך הזרבובית שבקצה הפיה. קצב הזרימה מופחת בו כך שהמטופל מקבל מרכיב פעיל יותר במנה בודדת.
קל יותר להשתמש במרספים בגלל שהמטופל אינו צריך להשתמש בשום טכניקות נשימה מיוחדות והחומרים התרופתיים הפעילים מופצים טוב יותר בריאות. גם עם ערפילים, המטופל צריך לאחוז בחוזקה עם שפתו. הוא גם צריך להחזיק את מסכת הנשימה בחוזקה במהלך השימוש. בעזרת nebulizers קולי, התרופה מופצת באמצעות אולטרסאונד.
סיכונים, תופעות לוואי וסכנות
כאשר משתמשים בו נכון, טיפול בתרסיס אינו מגלה תופעות לוואי, אלא אם התרופה שנקבעה על ידי הרופא אינה נסבלת על ידי המטופל או שהמינון גבוה מדי. במקרה של תינוקות ופעוטות זה יכול לקרות במקרים בודדים שהמטופל הקטן מתחיל לצרוח או לבכות. אל תשתמש ביישום בזמן שהוא כל כך מתרגש.
אם הילד דוחה את המסכה, ההורה המטפל מחזיק אותה במרחק של כ- 1 סנטימטרים מהפה ומהאף שלהם. חולים בילדים זקוקים לחיידקים המרספים טיפות קטנות מאוד. לילדים מתחת לגיל 3, אירוסולים במינון ממוספר ומטפטפים (שניהם עם מסיכה) מתאימים היטב, מגיל שלוש הם יכולים להשתמש בממרח עם פיה. חולים בגילאי 3 עד 6 משתמשים במגבונים עם שופר. הרופא יכול לרשום משאפי אבקה יבשה לילדים מעל גיל 6. חשוב שהמטופלים הצעירים יאכלו או ישתו משהו לאחר כל שימוש בכדי למנוע מרבצי סטרואידים או אנטיביוטיקה בפה. לילדים גדולים יותר ולחולים בוגרים, די לשטוף את הפה מיד לאחר מכן.
רצוי גם לשטוף את הפנים לאחר השאיפה. מידה רבה של היגיינה חשובה במיוחד כשמשתמשים בערפיליות. זה חל על הפיתרון שתכין המטופל כמו גם על המכשיר עצמו. יש לפנות כל פיתרון שנותר בכלי לאחר כל שימוש. לאחר מכן יש לנקות היטב את כל חלקי הנבוליזר. זה גם צריך לחטא פעם ביום. על כל החלקים למעט הצינור להתייבש באוויר וניתן להרכיבם מחדש רק כשהם יבשים לחלוטין.
.jpg)
